דברים ט, ד

אל תאמר בלבבך. צדקתי ורשעת הגוים גרמו:

לָא תֵימַר בְּלִבָּךְ בִּדְיִתְּבַר יְיָ אֱלָהָךְ יָתְהוֹן מִקֳדָמָךְ לְמֵימַר בְּזָכוּתִי אַעֲלַנִי יְיָ לְמֵירַת יָת אַרְעָא הָדָא וּבְחוֹבֵי עַמְמַיָא הָאִלֵין יְיָ מְתָרֶכְהוֹן מֵקֳדָמָךְ

לָא תֵימְרוּן בְּלִבְּכוֹן כַּד יַדְחֵי יְיָ אֱלָהָכוֹן יַתְהוֹן מִן קֳדָמֵיכוֹן לְמֵימָר בִּזְכוּתִי אַעֲלַנִי יְיָ לְמֵירַת יַת אַרְעָא הָדָא וּבְחוֹבֵי עַמְמַיָא הָאִלֵין יְיָ מְתַרְכְהוֹן מִן קֳדָמֵיכוֹן

אל תאמר בלבבך אחרי שהזהיר שלא תחשוב כחי ועוצם ידי עשה לי רק שתדע כי הנצוחים במלחמה השם נתן להם הכח ההוא והתקיפים שבהם והערים הבצורות אשר תלכדו השם בכבודו עשה לכם כן בנס מפורסם מאתו חזר והזכיר לא תחשוב כי עשה ה' עמך כל זה בצדקתך כי לא עשה לכם כן רק ברשעת הגוים האלה והנה זה טעם באבדן הגוים ההם ולא נתן להם טעם ברשת ישראל את הארץ על כן חזר ובאר לא בצדקתך שתהיה צדיק במעשה ולא אפילו בלב ישר שהיה לך רק ברשעת הגוים אבדו הם ובעבור שבועת אבותיך ירשת אותה הארץ כי אין החטא שלך יכול לבטל המתנה שנתן לאבותיך כי בשבועה נתנה להם ורש"י כתב (רש"י על דברים ט׳:ד׳) אל תאמר בלבבך צדקתי ורשעת הגוים גרמה לי לא בצדקתך ואיננו נכון ויש על השואל לשאול שהרי אמר (דברים ז׳:ח׳) כי מאהבת ה' אתכם והנה הם אהובים למעלה והשם לא יאהב רק את הטובים כי רשע ואוהב חמס שנאה נפשו אם כן גם בצדקתם ירשו ארץ והתשובה כי שם ידבר עם ישראל בכללם וכאן יוכיח הדור ההוא שהיו ממרים את ה' מיום היותם במדבר:

אל תאמר בלבבך - כשיהדוף - ה' אלהיך אותם מלפניך - שני דברים גרמו לי לנחול הארץ הזאת אלו האומות נתחייבו ברשעם להתגרש מן הארץ, ומה שאני זוכה בה יותר מאומה אחרת.

בצדקתי הביאני ה' - יותר משאר אומות הואיל, כי - ברשעת הגוים - האלה ה' - מורישם.

אל תאמר בלבבך בהדוף. כשתראה שתנצחם שלא כמנהג העולם ותכיר שהוא פעל אלהי.

אל תטעה לומר בצדקתי הביאני לרשת. וכדי שאירש הארץ מהרה בזכותי הדף אותם מהרה:

וברשעת הגוים האלה ה' מורישם מפניך. והנה הסבה שהוא נלחם בהם היא ברשעתם לא כדי שתירש אתה מהרה:

הביאני ד' במסודה בצדקתי הביאני ה'. במראות אלהים הביאני אל ארץ ישראל. הביאני אל בית היין. הביאני המלך חדריו. זהו שדרשו חז"ל שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל וזהו במראות אלהים הביאני שכלם היו נביאים וזכו למראה וכן במתן תורה הביאני אל בית היין פי' לפני הר סיני ונתן לי התורה שנדרשת בשבעים פנים הביאני חדריו והראני השמים ושמי השמים:

[מורישם מפניך חוץ ממראית פניך].

אל תאמר וגו׳. קשה, בשלמא מה שצוה בבל יאמרו בצדקתם מצינו שסתרו בדבריו, אלא מאמר ״וברשעת״ הרי גם הוא מסכים והולך כאמרו בסמוך ״כי ברשעת״ וגו׳, ואם כן למה יצוה להם בבל תאמר. ואולי שחש שיחשבו שלא אסר להם מאמר ״בצדקתי״ אלא כשלא יגמרו אומר ״וברשעת״, אבל כשיאמרו גם כן ״וברשעת״ וגו׳ אין אסור הגם שיאמרו ״בצדקתי״, תלמוד לומר ״אל תאמר בצדקתי״ הגם שתגמרו אומר ״וברשעת״ וגו׳.

אל תאמר בלבבך וגו׳. הזהיר הרבה להוציא מלבבם שתי טעותים. א׳ שלא יהיו בטוחים בעצמם שלא יהיו נכשלים בע״ז. והיא אזהרת חז״ל אל תאמין בעצמך וגו׳ דהאמנה בעצמו גורם שלא להיות נזהר בדברים הקרובים להכשיל ולבא לידי עבירה. וזה באמת אסור כדאי׳ בע״ז די״ז ניזיל אפיתחא דע״ז דנכיס יצרי׳. (והא דקאמר חברי׳ ניזיל אפיתחא דבי זונות וניכפי׳ ליצריה וניקבל אגרא. אינו אלא משום שהיו עוסקים בתורה כמבואר שם. וכמש״כ לעיל לענין שישבו בגיא מול בית פעור וגם אך ההכרח הביא לידי כך כדי לעבור מע״ז שיש אזהרה אל תקרב וגו׳ אבל בל״ז ודאי אסור לבטוח ע״ע ולהתקרב לדברים שמביאים לידי עבירה). טעות השנית. שלא יהיו בטוחים בהקב״ה שלא יחרב וישום א״י בשום אופן אפי׳ יעבדו ע״ז. שהרי הוא ית׳ חפץ מאד בישוב א״י. ע״ז אמר בצדקתי הביאני ה׳. והוא בטוח בי שלא אחטא א״כ גם אני יכול לבטוח בזה:

וברשעת הגוים האלה ה׳ מורישם מפניך. כ״כ גבר חפץ ה׳ בישוב א״י עד שבכל רשעת הגוים שהיה גם עד כה לא הוריש אותם ולהניח א״י שממה. אלא מפניך שמצא אותך זכאי וצדיק. אבל אם גם אתה תחטא בעבודת כוכבים הלא לא ימצא אומה אחרה טובה ממך. ולהניח אם א״י שממה זה אי אפשר כמו שלא הוריש את ז׳ אומות עד כה. ע״ז משיב משה רבינו דשני הדמיונות האלה כוזב:

אל תאמר בלבבך, ר"ל אחר שיהדוף ה' את העמים, ואתה תירש את הארץ תחתם, תאמר שמה שהדף אותם הוא ע"י רשעתם, ומה שאתה היורש את הארץ ולא אחר, הסבה לזה הוא צדקתך:

צ רצה לומר דברישא דקרא כתיב אל תאמר בלבבך וגו' בצדקתי הביאני וברשעת הגוים וגומר דמשמע דלא צדקתם ולא רשעת הגוים גרמו לרשת ואחר כך כתיב לא בצדקתך כי אם ברשעת הגוים האלה וגו' לכך פירש דהכי פירושו רישא של קרא אל תאמר בלבבך צדקתי ורשעת הגוים גרמו ר"ל דשניהם גרמו אלא רשעת הגוים לבד גרמה להתגרש ונשאר המקום הפקר לכל וכל הקודם זכה בו ואתם הקודמים זכיתם בו ומה שכתוב מאהבת ה' אתכם ומשמרו את השבועה ולא תפול אהבת ה' אלא על שומרי מצותיו כבר פירש הרמב"ן ששם מדבר עם ישראל בכללן וכאן מוכיח הדור שהיו ממרים את ה':