חזקוני על במדבר פרק ל

אל ראשי המטות כדי להכריח את העם, י״מ פרשה זו נאמרה אחר מלחמת מדין כי הפרשיות מחוברות עד והיוצא מפיכם תעשו לפיכך נסמכה לה פרשת מטות דכתיב בה כל היוצא מפיו יעשה. פרש״י ומנין שאף שאר הדברות כן דכתיב וישובו אליו אהרן וגו׳ ופסוק זה משתעי ברדת משה מן ההר ביום הכפורים ובידו כל המצות שנתנו בסיני. עוד פירש ומה ראה לומר כאן כלומר מה ראה משה רבינו לומר כאן לשון זה של ראשי המטות לבני ישראל כאן בפרשת נדרים ללמוד ממנה שאר דברות מסתייה למימר וידבר משה לבני ישראל איש כי ידור נדר וגו׳ ולימא לשון זה של ראשי המטות לבני ישראל גבי מצוה אחרת ונלמוד שאר דברות וגם פרשת נדרים ממנה אלא ללמד שהפרת נדרים ביחיד מומחה מראשי המטות, ובשלשה הדיוטות מואל בני ישראל כדתני התם אהרן ובניו וכל ישראל בפרשת נדרים למאי הלכתא, אמר רב אחא בר יעקב להכשיר שלשה הדיוטות והא ראשי המטות כתיב, אמר רב חסדא אמר רבי יוחנן ביחיד מומחה.

זה הדבר אשר צוה ה' דבר זה לא נתפרש היכן נאמר למשה וכן כמה נבואות כגון כה אמר ה׳ דמכת ארבה וכגון כה אמר ה׳ כחצות הלילה וכגון שימו איש חרבו על ירכו דגבי עגל ועוד הרבה נביאים נתנבאו בכה אמר ה׳ ולא מצינו היכן נאמר ועל זה נאמר מקים דבר עבדו.

או השבע שבעה לאסר אסר מה בין נדר לשבועה נדר נודר בחיי המלך שבועה נשבע במלך עצמו ואעפ״י שאין ראיה לדבר זכר לדבר חי ה׳ וחי נפשך אם אעזבך.

לא יחל דברו כמו יחל ישראל אל ה׳ כלומר לא יתמתן דברו אלא יעשה ככל היוצא מפיו. דבר אחר לא יחל דברו הוא לא יחלל דברו לעצמו כלומר לא יתיר הוא את נדרו לעצמו אבל אחרים יתירו לו. [לא יחל לא יתבטל].

ושמע אביה אין לי אלא ששמע אביה השמיעוהו אחרים מנין ת״ל וקמו כל נדריה.

או מבטא שפתיה אין בטוי אלא שבועה כענין שנאמר כי תשבע לבטא בשפתים.

ושמע אישה כאן פרש״י ואם הפר יפר אינו לשון הפסוק אלא לשון פרש״י.

[יקום עליה לשון קיום].

[הקים אתם לשון קיום].

ונשא את עונה שהיא אנוסה שסבורה היא שיכול הוא להפר ולא היה לה ללמוד אבל הוא היה לו ללמוד ולא למד לפיכך ישא הוא את עונה.