חזקוני על במדבר פרק כט

כבשים בני שנה וא״ת למאן דאמר בתר שנות עולם אזלינן כיצד יתקרבו כבשים בראש השנה אם נולדו קודם ר״ה כשיבא ר״ה נחשבו לבני שתי שנים דיום אחד בשנה חשוב שנה ואנן כבש אחד בן שנתו דוקא בעינן כדתנן במסכת פרה כבשים בני שנה ואילים בני שתיים וכולם מיום ליום אלא יש לומר דלדידיה אשכחן ליה כגון ששמיני שלהם חל בר״ה ואעפ״י שנולדו קודם ר״ה אינם נחשבים באותו פרק לבני שנה שעדיין לא נראו להתקרב קודם ר״ה כדכתיב ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן.

מלבד עלת החדש וא״ת אמאי לא אמר ומלבד חטאת החודש אלא י״ל כל העולות כפרתן שוה עשה ועל לא תעשה הניתק לעשה, ולכך הזכירם זו על זו אבל חטאת ר״ח וחטאת ר״ה אין כפרתן שוה. כיצד של ר״ח מכפר על שאין בו ידיעה לא בתחלה ולא בסוף כמו שפירשו רז״ל מדכתיב ביה לה׳ אבל של ר״ה מכפר על שאין בה ידיעה בתחילה ויש בה ידיעה בסוף ולכך לא הזכירם זו על זו.

ונסכיהם קאי אנסכי יין דראש השנה ואנסכי יין ואנסכי מנחה דעולת החודש ודעולת התמיד.

ובעשור לחדש השביעי הזה לאותו חדש שקורין לו עכשיו שביעי דהיינו תשרי ולא לאותו שהיו קורין אותו כבר שביעי דהיינו ניסן כדכתיב במלכים בירח האתנים בחג ומתרגם יונתן: ירחא דעתיקיא קרי ליה ירחא קדמאה וכען הוא ירחא שביעא.

שעיר עזים אחד לחטאת לא הוצרך לכתוב לכפר עליכם שהרי היום יום גמר כפרה,

מלבד חטאת הכפרים פרש״י שעיר הנעשה בפנים האמור בפרשת אחרי מות שגם הוא חטאת אלא י״ל לא נקט ליה הכא בפרשת קרבנות הבאים משל צבור ופר הנעשה בפנים והוא פרו של אהרן אינו בא משל צבור אלא משל אהרן.

ונסכיהם קאי אנסכי יין דיום הכפורים ואנסכי יין ואנסכי מנחה דעולת התמיד.

פרים בני בקר שלשה עשר כבשים בני שנה ארבעה עשר יש בסוכות תוספת שמחה לפי שכבר אספו כל פירותיהם ותוספת מצות סוכה וד׳ מינים שבלולב לפיכך יש בהן תוספת מוסף.

ועשרון עשרון נקוד על ועשרון.

ונסכה קאי אנסכי יין דחג ואנסכי מנחה דעולת התמיד.

וביום השני פרים, שנים עשר פרי החג הולכים ומתמעטים לפי שכל ישראל שוהין בירושלים כל הח׳ ימים מה שאין כן בשאר רגלים, ואם יראו שיקריבו בשוה כל השמנה ימים יהיו להם למשא מפני היציאה שתהיה מרובה.

ונסכיהם כל לשון נסך דשאר ימות החג קאי אנסכי יין ואנסכי מנחה ולפי שקרבנות החג חלוקים הזכירו דבר יום ביומו מה שאין כן בפסח.

וביום השביעי פרים שבעה פרים של שבעת ימי החג עולים לשבעים כנגד חמשים ושתיים שבתות ושבעה ימי פסח ויום אחד של עצרת ויום אחד של ר״ה ויום אחד של יום הכפורים ושמונה ימי החג שבשנה עולים לשבעים פרש״י שהם כנגד ע׳ אומות ובימי המקדש מגינין עליהם מן היסורין ולכך הענישם הכתוב בספר זכריה על חג הסוכות יותר מבשאר מצות לפי שפרי החג הסוכות מגינין עליהם.

ושעיר חטאת אחד בכל ימי החג לא כתיב לכפר עליכם לפי שיש בחג פרים הבאים לכפר על האומות ולפיכך לא תלה הכתוב הכפרה בישראל. ד״א מה שאין כתוב בהן לכפר עליכם היינו לפי שאין צריכין עדיין כפרה כמו שפירשתי בפרשת אמור ויום הכפורים מכפר וראיה לדבר שמיום הכפורים ואילך לא כתיב לכפר עליכם.

ביום השמיני וביום לא נאמר ללמדך שהוא יו״ט לעצמו.

עצרת תהיה לכם לכך נקרא שמיני חג עצרת ומטעם זה כמו כן נקרא שבועות עצרת דכתיב ביה בשבעותיכם ומתרגמינן בעצרותיכון אבל שביעי של פסח שלא נאמר בו עצרת לכם אלא לה׳ אלקיך לא נקרא עצרת.

ביום השמיני עצרת תהיה לכם אם כן למה התירו חכמים להפטר מן הסוכה ביו״ט האחרון אלא כל שבעת ימי החג היו מתפללים לטללים ויום האחרון היו מתפללים לגשמים ולכך נפטרים מן הסוכה כדי שיתפללו בלב שלם על הגשמים.

פר אחד איל אחד הקיל בקרבן שמיני עצרת להראות שלא עצרם לישראל אלא מתוך חבתם.

לעלתיכם כגון כבשי שבת הבאים תדיר בפסח ובסוכות. שלימא סדרא דפרשת פינחס