במדבר ל, ח

ושמע אישה וגו'. הרי לך שאם קים הבעל שהוא קים:

וְיִשְׁמַע בַּעֲלַהּ בְּיוֹמָא דִשְׁמַע וְיִשְׁתּוֹק לַהּ וִיקוּמוּן נִדְרָהָא וֶאֱסָרָהָא דִי אֲסָרַת עַל נַפְשַׁהּ יְקוּמוּן

וְאִין בָּתַר דְאִתְנְסִיבַת נְדָרַת וְיִשְׁמַע בַּעֲלָהּ וּבְיוֹמָא דְשָׁמַע יִתְכַּוֵון לְקַיְימוּתְהוֹן וְיִשְׁתּוֹק לָהּ וְיִתְקַיְימוּן נִדְרָהָא וְאִיסְרָהָא דְאַסָרַת עַל נַפְשָׁהּ יִתְקַיְימוּן

ושמע אישה וגו' והחריש לה. זה ארוס שלה.

וקמו נדריה. אפילו הפר האב, שאין הפרת האב כלום בלא הפרת הארוס.

ושמע אישה כאן פרש״י ואם הפר יפר אינו לשון הפסוק אלא לשון פרש״י.

ביום שמעו. שאם שמע סמוך לחשיכה אינו מפר אלא עד שתחשך ואיכא תנאי דאמרי מעת לעת ולית הלכתא כוותייהו:

כל אשר אסרה על נפשה יקום עליה. שאין הבעל לא אב יכולין להפר אלא א"כ נשאלין לחכם שיתירנה דנשאלין על ההקם:

ושמע אישה ביום שמעו והחריש לה. אין הלשון מדויק. ובת״י אי׳ וביומא דשמע יתכוין לקיומי והוי כמו דכתיב וביום שמעו החריש לה. אבל הרמב״ם פי״ב בה״נ הי״ז פירש ושמע איש ביום שמעו הא למדת שאחר שהפר האב ושמע הארוס ה״ז מיפר ביום שמוע האב. וכל לשון שאינו מדויק יש בו שתי משמעות בפשט: