במדבר כט, לט

אלה תעשו לה' במועדיכם. דבר הקצוב לחובה:

לבד מנדריכם. אם באתם לדור קרבנות ברגל, מצוה היא בידכם או נדרים או נדבות שנדרתם כל השנה תקריבום ברגל, שמא יקשה לו לחזור ולעלות לירושלים ולהקריב נדריו, ונמצא עובר בבל תאחר:

אִלֵין תַּעְבְדוּן קֳדָם יְיָ בְּמוֹעֲדֵיכוֹן בַּר מִנִדְרֵיכוֹן וְנִדְבוֹתֵיכוֹן לְעֲלְוַתְכוֹן וּלְמִנְחַתְכוֹן וּלְנִסְכֵּיכוֹן וּלְנִכְסַת קוּדְשֵׁיכוֹן

אִלֵין תְּקַרְבוּן קֳדָם יְיָ בִּזְמַן מוֹעֲדֵיכוֹן בַּר מִנִדְרֵיכוֹן דִנְדַרְתּוּן בְּחַגָא דְתַיְיתוּן בְּחַגָא וּנְסִיכַתְכוֹן לַעֲלָוַותְכוֹן וּלְמִנְחָתֵיכוֹן וּלְנִיסוּכֵיכוֹן וּלְנִכְסַת קוּדְשֵׁיכוֹן

ולמנחותיכם ולנסכיכם. לכל עולה ועולה כמשפטה:

אלה תעשו לה' במועדיכם לבד מנדריכם ונדבותיכם. היה ראוי הכתוב לומר לעולותיכם ולשלמיכם שהן קרבנות הבשר ואחר כך ולמנחותיכם ולנסכיכם, אבל הקדים העולה שהוא הקרבן הקודם לעולם, וכמו שדרשו רז"ל העולה, עולה ראשונה, שאין לך דבר קרב קודם לתמיד של שחר. וחותם בשלמים כי השלמים באים להשלים המדות, ודרך הכתוב לחתום בשלמים, וזהו שכתוב (ויקרא ז׳:ל״ז) זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים, וגדולה מדת השלום וראוי לחתום בה. וכשם שהזכיר למעלה השם המיוחד בראש הפרשה כן הזכיר עתה בסוף הפרשה, שנאמר אלה תעשו לה' וגו'. והזכיר שבעים פרים באמצע להורות שלא תהיה הכוונה בכלן כי אם לשם המיוחד, אבל ביום שמיני זה שהוא מיוחד אנו מקריבין בו קרבן מיוחד שהוא פר יחידי לאלהי ישראל שהוא אדון מיוחד על עם מיוחד, וזהו מאמרם שבעים פרים למה כנגד שבעים אומות, כלומר כנגד שרי השבעים אומות, פר יחידי למה כנגד אומה יחידה, כלומר כגנד אלהי אומה יחידה. ע"י קרבנות הללו היה העולם מתברך, וכל כח וכח מכיר הכח שלמעלה ממנו, וכן מכח לכח עד הסבה העליונה יתברך, כענין שנאמר (קהלת ה׳:ז׳) כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם.

לעלתיכם כגון כבשי שבת הבאים תדיר בפסח ובסוכות. שלימא סדרא דפרשת פינחס

לבד מנדריכם ונדבותיכם לעולותיכם וגו׳. העולה והשלמים שבאין לראיה וחגיגה אע״ג שהמה חובה מכ״מ אפשר להרבות בנו״נ וכולן קרבין ביו״ט לשם חובה כדאי׳ בחגיגה ד״ח הפריש עשר בהמות לחגיגתו הקריב חמש ביו״ט ראשון כו׳. והיינו נדריכם ונדבותיכם לעולותיכם וגו׳. או לנסכיכם. דאפשר להרבות מנחות ונסכים יותר מהחוב להביא לכבש נסכי פר כדאי׳ במנחות:

ולשלמיכם. היינו הוספה לשלמי חגיגה כמש״כ:

אלה תעשו לה' במועדיכם הנה בסוף פרשת המועדות דפ' אמור סיים אלה מועדי ה' וכו' להקריב אשה לה' מלבד שבתות ה' ומלבד מתנותיכם ומלבד כל נדריכם וכו' ולמד שם שרשות בידו להקריב מוספי שבת ונו"נ שנדר ברגל וקודם הרגל, וכן למד עופות ומנחות ונסכים, ושם אמר שמ"ש שנית בפ' פנחס אלה תעשו לה' במועדיכם בא לקבעה חובה שמחויב להביא נו"נ שלו ברגל, ובאר בספרי פה, שפה מדבר בנדרים ונדבות שנדר ברגל כי בנו"נ שנדר קודם הרגל ידעינן ממ"ש לא תאחר לשלמו [והגר"א גורס כשהוא אומר ובאת שמה והבאתם שמה הרי נו"נ של קודם הרגל אמור, וכ"ה בספרא שם והיא גי' נכונה שלדעת ר"ש סתמא דספרי אינו עובר בבל תאחר אלא בג' רגלים כסדרן] ומ"ש לעולותיכם אלו קני זבים וזבות, ועי' בפי' התו"ה אמור (סי' קפ"ז) ישבתי בזה מה ששם כתוב מלבד שבתות ה' ופה כתוב מלת לבד מן עיי"ש:

ת ר"ל כתיב אלה תעשו לה' במועדיכם לבד מנדריכם וגו' הואיל וגם הנדרים ונדבות צריך לעשות למה לא כללן בכלל אחד. ומתרץ דאלו הכתובים למעלה דבר קצוב לחובה לבד מנדריכם שהם רשות: