במדבר כט, יז

וּבְיוֹמָא תִנְיָנָא תּוֹרִין בְּנֵי תוֹרֵי תְּרֵי עֲשַׂר דִכְרִין תְּרֵין אִימְרִין בְּנֵי שְׁנָא אַרְבְּעָא עֲשַׂר שַׁלְמִין

וּבְיוֹמָא תִּנְיָינָא דְחַגָא דִמְטָלַיָיא תִּקְרְבוּן תּוֹרִין בְּנֵי תּוֹרֵי תְּרֵיסַר לִתְרֵיסַר מַטַרְתָּא דִכְרִין תְּרֵין לִתְרֵי מַטַרְתָּא אִמְרִין בְּנֵי שְׁנָא אַרְבֵּיסַר שַׁלְמִין לְתִשְׁעַת מַטַרְתָּא חַמְשָׁא מִנְהוֹן מְקַרְבִין תְּרֵי תְּרֵי וְאַרְבַּע מִנְהוֹן חָד חָד

וביום השני פרים, שנים עשר פרי החג הולכים ומתמעטים לפי שכל ישראל שוהין בירושלים כל הח׳ ימים מה שאין כן בשאר רגלים, ואם יראו שיקריבו בשוה כל השמנה ימים יהיו להם למשא מפני היציאה שתהיה מרובה.

וביום השני נאמר בשני ונסכיהם ובששי ונסכיה ובשביעי כמשפטם מ"ם יו"ד מ"ם הרי כאן רמז לנסוך המים מן התורה: