במדבר כט, ו

מלבד עלת החדש. מוספי ראש חדש שהוא ביום ראש השנה:

בַּר מֵעֲלַת יַרְחָא וּמִנְחָתַהּ וַעֲלַת תְּדִירָא וּמִנְחָתַהּ וְנִסְכֵּיהוֹן כִּדְחָזֵי לְהוֹן לְאִתְקַבָּלָא בְרַעֲוָא קוּרְבָּנָא קֳדָם יְיָ

בַּר מִן עָלַת רֵישׁ יַרְחָא וּמִנְחָתָהּ וְעוֹלַת תְּדִירָא וּמִנְחָתָהּ וְנִיסוּכֵיהוֹן כְּסֵדֶר דִינְהוֹן לְאִתְקַבָּלָא בְּרַעֲוָא קוּרְבָּנָא קֳדָם יְיָ

הִזְכִּיר בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי "מִלְּבַד עֹלַת הַחֹדֶשׁ וּמִנְחָתָהּ", וְלֹא הִזְכִּיר חַטַּאת הַחֹדֶשׁ, וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים הִזְכִּיר "מִלְּבַד חַטַּאת הַכִּפּוּרִים", וְלֹא הִזְכִּיר עוֹלַת הַכִּפּוּרִים. וְהַטַּעַם, כִּי בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים בְּיָדוּעַ שֶׁהָעוֹלָה שֶׁצִּוָּה בְּכָאן מִלְּבַד הָעוֹלָה שֶׁצִּוָּה שָׁם, כִּי בְּיוֹם אֶחָד נִצְטַוּוּ וְאֵינָם שָׁוִים, כִּי שָׁם (ויקרא טז ה) לֹא נִצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל אֶלָּא אַיִל אֶחָד לְעוֹלָה, וּבְכָאן צִוָּה לְעוֹלָה פַּר וְאַיִל וְשִׁבְעָה כְבָשִׂים. אִם כֵּן דָּבָר בָּרוּר הוּא שֶׁאֵלּוּ מוּסָפִין עַל הַנִּזְכָּרִים שָׁם. אֲבָל הַחַטָּאת שֶׁהוּא שָׁוֶה כָּאן וְכָאן הָיָה אֶפְשָׁר לִטְעוֹת בּוֹ וְלַחְשֹׁב שֶׁהוּא הַחַטָּאת שֶׁהוּזְכַּר שָׁם, כִּי אֵין בְּיוֹם אֶחָד שְׁנֵי חַטָּאוֹת, וּלְכָךְ הִזְכִּיר אוֹתוֹ וּפֵרֵשׁ בּוֹ "מִלְּבַד חַטַּאת הַכִּפּוּרִים", שֶׁאוֹתוֹ חַטָּאת הוּא חַטַּאת הַכִּפּוּרִים, כְּלוֹמַר הַחַטָּאת פְּנִימִי שֶׁנִּשְׂרָף מְכַפֵּר עַל הַמִּקְדָּשׁ מִטֻּמְאוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִפִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם, וְזֶה חַטָּאת חִיצוֹנָה כִּשְׁאָר חַטָּאוֹת הַבָּאִים עִם הַמּוּסָפִין. וְכֵן בְּיוֹם הַבִּכּוּרִים לֹא הֻצְרַךְ לוֹמַר כִּי מַה שֶׁצִּוָּה בְּכָאן מִלְּבַד מַה שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ בְּפָרָשַׁת הַמּוֹעֲדוֹת, כֵּיוָן שֶׁבְּיוֹם אֶחָד נֶאֶמְרוּ בּוֹ שְׁתֵּי הַפָּרָשִׁיּוֹת וְאֵינָן שָׁווֹת, וְלֹא הֻצְרַךְ לְהַזְכִּיר גַּם הַחַטָּאת מִפְּנֵי שֶׁפֵּרֵשׁ שָׁם "וְהִקְרַבְתֶּם עַל הַלֶּחֶם" (ויקרא כג יח) שֶׁדָּבָר בָּרוּר הוּא שֶׁכָּל הַנִּזְכָּרִים שָׁם בָּאִין בִּגְלַל הַלֶּחֶם וְחוֹבָה לוֹ, וְאֵלּוּ מוּסָפִים עֲלֵיהֶם. אֲבָל בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הָיָה בְּמַשְׁמַע שֶׁמַּה שֶׁנֶּאֱמַר "וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם תַּקְרִיבוּ" וְגוֹ' (במדבר כ״ח:י״א) יִהְיֶה בִּשְׁאָר הֶחֳדָשִׁים כֻּלָּם, אֲבָל בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה כָּל קָרְבָּנוֹ הַקָּרְבָּן הַזֶּה שֶׁחִדֵּשׁ בּוֹ, וְעַל כֵּן הֻצְרַךְ לוֹמַר "מִלְּבַד עֹלַת הַחֹדֶשׁ וּמִנְחָתָהּ". וְכֵיוָן שֶׁהִזְכִּיר כֵּן כְּבָר לָמַדְנוּ שֶׁכָּל מַה שֶׁבָּא בְּפָרָשַׁת "וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם" הִיא מִצְוָה בְּכָל הֶחֳדָשִׁים וְגַם הַחַטָּאת, וְלֹא הֻצְרַךְ לוֹמַר "מִלְּבַד עֹלַת הַחֹדֶשׁ וּמִנְחָתָהּ וְחַטָּאתָהּ":

ועוד גבי מלבד עולת החדש אמאי לא כתי' גבי' מלבד חטאת החדש שהוא שעיר אחד לחטאת דכמו שמזכי' העול' הי' לו להזכיר החטאת כי גם ביום הכפורים מצינו כתוב מלבד חטאת הכפורים. וי"ל דלא הזכיר העולה אלא לפי שכפרתה שוה קצת לעולה דר"ה דעולת ר"ח מכפרת על שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף ושל ר"ה על שאין בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה בסוף ומיהו אמת הדבר שיש בראש השנה שני שעירי מוספין אחד של ר"ה ואחד של ר"ח ולפי שלא פירש הכתוב שעיר ר"ח בפי' קורא התלמוד ר"ה חג שהחדש מתכסה בו כי השעיר הזה בא לכפרה ותנחומין ללבנה שנתמעטה ולפי שאמת הוא דשני שעירים קריבין למוסף של ר"ח תיקנו לומר במוסף של ר"ה ושני שעירים לכפר ושני תמידים כהלכתן. וגם נכון לומר מלבד עולת החדש ומנחתה שהרי גם היא קריבה במוסף. ובשם הרב נתנאל מצאתי שאין צריך לומר ושני שעירים כי מאחר שהכתוב מכסהו אין לפרסמו. ויש מקשים למה אין אומרין בתפלת מוסף של שבועות כמו כן ושני שעירים שהרי בזבחים מסיק שני שעירי עצרת למה הן באין על טומאה שאירע בין זה לזה. וכן מוכיחין הפסוקי' בפ' אמור דכתיב ועשיתם שעיר עזים לחטאת ופרש"י יכול שעיר האמור כאן הוא שעיר האמור בחומש הפקודים כשאתה מגיע אצל הפרים ואילים אינו כן. ועוד נוכל לומר שיש להוכיח שאינו הוא מדכתיב שם לחטאת והכא לא כתיב לחטאת וא"כ מאחר שקריבין שני שעירים בעצרת וכפרת' שוה לכפר על טומאת מקדש וקדשיו כשאר שעירי המוספין דין הוא להזכירם בתפלה. וי"ל דלא דמי שהרי תפלת מוסף תחת קרבן מוסף היא באה ואחד מן השעירים הללו לא היה קרב במוסף כי אם בשחר וכן נמי פרש"י בפרשת אמור מעתה אלו לעצמן ואלו לעצמן הללו קריבין בגלל הלחם והללו למוספין.

מלבד עלת החדש וא״ת אמאי לא אמר ומלבד חטאת החודש אלא י״ל כל העולות כפרתן שוה עשה ועל לא תעשה הניתק לעשה, ולכך הזכירם זו על זו אבל חטאת ר״ח וחטאת ר״ה אין כפרתן שוה. כיצד של ר״ח מכפר על שאין בו ידיעה לא בתחלה ולא בסוף כמו שפירשו רז״ל מדכתיב ביה לה׳ אבל של ר״ה מכפר על שאין בה ידיעה בתחילה ויש בה ידיעה בסוף ולכך לא הזכירם זו על זו.

ונסכיהם קאי אנסכי יין דראש השנה ואנסכי יין ואנסכי מנחה דעולת החודש ודעולת התמיד.

מלבד עלת החודש. [ותימ' מאי טעמ' לא אמר מלבד חטאת החודש ויש לומר לפי שכל העולות כפרתן שוה על עשה ועל לא תעשה הניתק לעשה, הזכירם זו על זו, אבל חטאת של ראש השנה ושל ראש חודש אין כפרתן שוה: של ראש חדש מכפר על שאין בו ידיעה לא בתחילה ולא בסוף כמו שפיר' רבותי מדכתי' ביה "לשם" אבל של ראש השנה מכפר על שאין בה ידיעה בתחילה ויש בה ידיעה בסוף ולכך לא הזהירם זה על זה:

ומנחתה. בכל מוספי זה החודש כתיב התמידים בל״נ. הוא משום דכל חודש השביעי עד גמר שמיני עצרת נדונים ישראל באופני פרנסה כדכתיב בכסא ליום חגנו כמש״כ בסדר אמור ולהלן י״ב. והרי אנו כמו עוברים עד גמר לידה. שאע״ג שעיקר יצירת הולד הוא בעת קליטת הזרע. מכ״מ אופני בריאותו תלוי בכל משך העיבור. מש״ה כתיב בל״נ: