עסק של שומר שבת – שותפות עם גוי ומה מותר בשבת

היסוד: אמירה לנכרי

הרמב״ם כותב: ״אסור לומר לנכרי לעשות לנו מלאכה בשבת, אף על פי שאינו מצווה על השבת... ודבר זה אסור מדברי סופרים, כדי שלא תהיה שבת קלה בעיניהם״ (הלכות שבת ו, א). הקיצור מביא סמך מן הפסוק ״כל מלאכה לא ייעשה בהם״ – משמע אפילו על ידי אחר (קיצור שולחן ערוך צ).

כבר במשנה (שבת א, ח) נחלקו בית שמאי ובית הלל אם מותר לתת עורות לעבדן וכלים לכובס גוי בערב שבת, כשהוא יעבוד עליהם בשבת – ובית הלל מתירים. מכאן נבנו ההיתרים של קבלנות ושותפות. על עצם המלאכות האסורות – במאמר ל״ט מלאכות שבת.

קבלנות: מחיר לעבודה, לא לשעה

״פוסק אדם עם הנכרי על המלאכה וקוצץ דמים, והנכרי עושה לעצמו, ואף על פי שהוא עושה בשבת – מותר״ (רמב״ם הלכות שבת ו, יב; אורח חיים רמד). הקבלן עובד בשביל עצמו, כדי לקבל את התשלום שסוכם, והוא שבוחר מתי לעבוד. יש לכך גבולות: בדרך כלל ההיתר הוא כשהעבודה נעשית בצנעה, ולא בבית או בשדה של היהודי לעיני כל, שאנשים יחשבו שהוא שכר פועלים לשבת. דיני מסירת עבודה לגוי לפני שבת – בקיצור שולחן ערוך עג.

שותפות: התנאי מתחילה

השולחן ערוך (אורח חיים רמה, א) עוסק בישראל וגוי ש״יש להם שדה או תנור או מרחץ... או שהם שותפין בחנות בסחורה״. אם התנו כבר בשעת הקמת השותפות שהגוי מקבל את כל רווחי השבת, והיהודי מקבל במקומם רווחים של יום אחר – מותר. ואם לא התנו מתחילה, ״כשיבואו לחלוק, נוטל עכו״ם שכר השבתות כולם״, והשאר חולקים. הרמ״א מביא דעות מקלות בדיעבד ובהפסד גדול.

העיקרון הוא שהיהודי לא ייהנה מרווח שנוצר בשבת – ״שכר שבת״ – ושהגוי יעבוד בשבת בשביל חלקו שלו, ולא כשלוחו של היהודי. דין דומה – במשכיר שדה או מרחץ לגוי (אורח חיים רמג).

בימינו: חנות מקוונת, עובדים, ומכירת חמץ

השאלות היום שונות בצורתן: חנות אינטרנטית שמקבלת הזמנות בשבת, עסק עם עובדים שאינם יהודים, מפעל שפועל ברציפות. יש בהן שאלות של אמירה לנכרי, שכר שבת, מראית עין וחילול שבת בפרהסיה, והתשובות תלויות בפרטים. ההיתרים הקלאסיים – שותפות עם תנאי מראש וקבלנות – הם נקודת הפתיחה, וכל מבנה בפועל מתכננים עם רב הבקיא בכך.

מוסד דומה מוכר לכולם: מכירת חמץ לפני פסח, שבה החמץ נמכר לגוי בעסקה ממשית ונקנה בחזרה אחרי החג. יש פוסקים שהציעו מבנה דומה של מכירה או השכרה לגוי גם לעסקים הפועלים בשבת, ויש שפקפקו בכך – והדבר דורש הכרעה של רב.

טעויות נפוצות

• לחשוב שמספיק שהעובדים אינם יהודים, כדי שעסק של יהודי יפעל בשבת – זו אמירה לנכרי ושכר שבת.
• להקים שותפות עם גוי ולחשוב על תנאי השבת רק בדיעבד. התנאי צריך להיות מתחילה.
• לחשוב שקבלנות מתירה הכול. יש לה גבולות, במיוחד כשהעבודה נעשית בפרהסיה.