"חכם מה הוא אומר" – הילד עובדיה יוסף בבית הכנסת "בית זליכה" בבגדד

חכם מה הוא אומר

כשהיה מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל זיע"א ילד כבן עשר לקחו אביו איתו לבגדד למשך ששה חודשים. בבגדד של אותם ימים לא היה, כמובן, תלמוד תורה, והנער הצעיר שהיה צמא לדברי תורה, החליט ללכת לבית הכנסת "בית זליכה" – בית הכנסת המפורסם של ה'בן איש חי'.

עשרה רבנים זקנים היו מתאספים מדי יום ביומו ב"בית זליכה', שם ישבו ולמדו במשך כל היום, כשהקהילה כולה מחזיקה אותם ותומכת בהם כספית. הנער הציץ אל הלומדים, הבחין בגמרא שבה הם עוסקים, נטל לעצמו מן הארון עוד כרך כזה וישב והקשיב מן הצד לתוכן הדברים.

כשהגיעו ל'תוספת' והחלו להסביר, לא נשאו הדברים חן בעיניו, לדעתו כוונת ה'תוספות' שונה לגמרי. הוא לא אצר ברוחו, קם על רגליו ואמר בהתרגשות: "סליחה, זה לא הפירוש של ה'תוספות'!

הזקנים נשאו את עיניהם ונדהמו – ילדון קטן, שאינו מבאי הקהילה ובטחון עצמי מפורז כל כך?! אחד מהם קרא לעברו: "ילד חצוף! שתוק מיד!" רעהו היסה אותו: למה להשתיק אותו? נשמע מה יש לילד לומר... רק נתנה הרשות וכבר פתח הנער את פיו, במתיקות, בסבלנות ובנחת קרא את דברי התוספות וסידר דבר דבור על אפניו. הזקנים השתוממו – אכן, צודק הילד הקטן! מלאי התפעלות הם הלכו לאב"ד בגדד, הגאון רבי סלימן חוגי עבודי זצ"ל מי שלימים עלה לארץ וישב בבית הדין הגדול ביחד עם הגאון הרב אלישיב, הרב זו'לטי ומרן רבי עובדיה יוסף זצ"ל, וסיפרו לו שילד פלא הגיע לבגדד. הגאון קרא למרן ושאל אותו: מה למדת?"

"באותו רגע" סיפר מרן לבנו הגאון רבי דוד שליט"א לימים – נזכרתי בדברי חז"ל בבא מציעא שבשלושה דברים רגיל תלמיד חכם לשנות – לא לשקר, אך לא לומר את האמת, ואחד מהם הוא כששואלים אותו אם למד מסכת פלונית, עליו לומר שלא למד, הורדתי, אפוא, את ראשי ואמרתי שלמדתי משניות".

אילו משניות למדת? – מסכת שבת". "מה עוד למדת?" "גם מסכת עירובין". "מה עוד?" "מסכת פסחים". "מה עוד?" – כל סדר מועד". "מה עוד?" "כל סדר נשים". "עוד משהו?" "כל סדר נזיקין".

אב בית הדין נעץ בו מבט חודר ואמר: "אתה אומר שלמדת משניות סדר מועד נשים ונזיקין, אבל כשישבת עם הרבנים למדת איתם תוספות, גם גמרא למדת?" הרבה בררות לא נותרו לאבא והשיב: ארבע אבות, כיצד הרגל, אלו מציאות והמפקיד.

אב בית הדין ביקש לבחון אותו על פרק המפקיד, וכשמרן ציטט לו מילה מילה את דברי התוספות, התבונן בו בהתפעלות עצומה, ומאז הפך הילד לבן טיפוחיו בכל ששה החודשים שבהם שהה שם.

ימים רבים חלפו מאז אותו מעשה, בגדד נותרה בגדר של זכרון ילדות מעומעם, והחויות הרבות שחלפו עליו שם נשכחו מלבו של מרן. מי שלא שכח אותן היה דוקא הגאון רבי סלימן חוגי עבודי זצ"ל. וביושבם זה לצד זה בבית הדין הגדול מצא לנכון להזכיר את אותו מעשה ואת ניצוצות הגדלות שנכרו במרן זצוק"ל כבר מילדתו הן בגאונות ידיעותיו וחן בענותנותו, כשהוא מגלם באמירותיו את ה'חכם' בתפארתו. (הגדה של פסח הגר"ד יוסף שליט"א)