"יונתי בחגוי הסלע" – מדוע הביא ה' את ישראל למצוקה? שביעי של פסח

שביעי של פסח – אור החיים

בשיר השירים על הפסוק "יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה הראיני את מראיך השמיעיני את קולך כי קולך ערב ומראך נאוה (ב יד)

כתב רש"י, למה ישראל היו דומין באותה שעה ליונה שבורחת מפני הנץ שבא לטורפה, נכנסה לנקיקי הסלעים והיה שם הנחש נושף בה, תכנס לפנים הרי הנחש, תצא לחוץ הרי הנץ, מה עשתה התחילה צווחת ומכה בכנפיה עד ששמע אותה בעל היונה והצילה מרודפיה.

כך נדמו ישראל באותה שעה שרדף פרעה אחריהם סגורים מ-4 רוחות: מאחריהם פרעה, מב' צדדים המדבר מלא חיות רעות שנושכים והורגים בארס שלהם, ולפניהם הים סוגרים מכל הצדדים. מיד פתחו בתפילה לה' יתברך. יצאה בת קול ואמרה 'הראיני את מראיך השמיעני את קולך כי קולך ערב' בבית מקדש מעט ומראייך יפים במעשים טובים. וכמובאר שה' יתברך הביא אותם למצב של 'ויזעקו' לפנות אליו כי הוא אוהב לשמוע את קולנו.

ובפרשת בשלח על הפסוק 'ויצמא שם העם למים' (יז ג) הקשה ה'אור החיים הקדוש' מדוע ה' הביאם לניסיון גדול למות בצמא? והרי זה עלול להביא לכפירה. ועוד מקשה, מדוע משה לא התפלל על בני ישראל שיתן להם מים?

ומתרץ כי ה' ניסה אותם והביא אותם למצב קשה כדי להדריכם לשאת עיניהם ולהתפלל לפני ה', כי זה עיקר גדול באמונה בהשלמת הנפש ועל כן מנע מהם הנס עד שיתחננו למול קונם וישמע צעקתם (אבל הם לא צעקו ולא התפללו אלא התלוננו ואמרו 'היש ה' בקרבנו), וגם משה לא התפלל לה' כי ידע כוונת ה' שיתפללו אליו.

עוד שואל ה'אור החיים הקדוש' איך עם ה' שראו את כל הנסים המופלאים הנוראים במצרים ועל הים, איך יטעו בדבר זה ולא יתפללו אל ה', הרי הם מכירים כוחה של תפילה ותועלת הצעקה כי שמע ה' את נאקתם במצרים?! ואולי כי חשבו בדעתם שאין צורך בתפילה על הדבר כשה' שוכן בתוכם, כי אם הביאם למדבר פשיטא שיספק את כל צרכיהם שאל"כ הרי הם אבודים. א"כ אין צורך בתפילה, וזה היה הנסיון שאמרו "היש ה' בקרבנו" ובודאי שה' נמצא בקרבם ורק רצה שיתפללו כדי לשמוע את קולם. (ועיין בפר לך לך עה"פ 'ואברכה מברכך' בשם הכלי יקר מה שכתבו שם) (האמנתי כי אדבר)