מהי פרה אדומה? טומאת מת ותנאי כשרות הפרה – מושגי יהדות

פרה אדומה

פרה אדומה, היא פרה שצבע שערה חום אדמדם, ומשתמשים באפרה לטיהור אנשים או חפצים שנטמאו בטומאת מת, טומאת מת היא הטומאה החמורה ביותר מבין הטומאות, מפני שהמת נחשב אבי אבות הטומאה. לכן, טומאה זו היא היחידה שמצריכה הזאת אפר פרה אדומה, ולא מספיק בשבילה טבילה במקווה או במעיין. (העצמים שיכולים לקבל טומאה ממת, הם אדם או כלים).

אופן קבלת הטומאה מהמת נעשה באחד משלושה אופנים: על ידי נגיעה במת, על ידי נשיאת המת או על ידי שהות בבית שנמצא בו מת (טומאת אוהל), וכן מעבר מעל המת או מעבר מתחתיו.

אדם טמא מת אסור באכילת תרומה או קודש, וכן אסור לו להיכנס לעזרה בבית המקדש. כמו כן, אסור להשתמש בכלים טמאים לצורך תרומה או קודש, עד שיעברו טהרה.

תהליך הטהרה מטומאת מת כולל את אפר הפרה האדומה. תהליך זה מתואר בפרשת חוקת, הכולל בין היתר: שחיטתה, שריפתה, עירוב אפרה עם מי מעיין, והזאה (התזה) בעזרת אזוב ביום השלישי וביום השביעי על ידי איש טהור ממי הנידה על הטמא שנהפך בסיום התהליך לטהור. גם לאחר ההזאה האדם או החפץ עדיין טמא עד שיטבול במקווה, ובערב הוא חוזר להיות טהור.

על מנת לקיים את המצווה כהלכתה, על הפרה לענות על הקריטריונים הבאים:

1. עליה להיות אדומה (בגוון חום אדמדם); די בשתי שערות שאינן אדומות (שחורות או לבנות) הסמוכות זו לזו כדי לפסול אותה.

2. לא עלה עליה עול. אם הפרה משכה בעול המחרשה, היא לא תוכל לשמש כפרה אדומה. לשם כך ניתנו סימנים מיוחדים (שערות בגב הבהמה, הנכפפות לאחר שעלה עליה עול). ולא רק לא עלה עליה עול, אלא לא עשו בה כל עבודה שהיא לצורך האדם, אף אם רק נשען עליה.

3. אין בה מום הפוסל בקרבנות, וכן אין בה אחד מהפסולים האחרים הנוהגים בבהמות קדשים. עליה להיות לפחות בת שלוש שנים.

הרא"ש בפסקיו כתב שבתקופת האמוראים (300–400 שנה לאחר החורבן) עדיין השתמשו באפר פרה אדומה. כמו כן, כתב בעל החרדים שעד תקופת אביי ורבא היה ברשותם אפר פרה אדומה.