מושגים ביהדות: הפרשת חלה – מקור המצווה, שיעורה ותקנת חז"ל בחוץ לארץ

תרומת חלה היא מצווה מהתורה להפריש מכל מאפה העשוי מחמשת מיני דגן, חלק שיינתן לכהן על מנת שיאכל אותו בטהרה, כמו בתרומה. זו אחת מ24 מתנות כהונה. מצווה זו נאמרה בפרשת שלח: "בְּבֹאֲכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה. וְהָיָה בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ, תָּרִימוּ תְרוּמָה לַה'. רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה, כִּתְרוּמַת גֹּרֶן כֵּן תָּרִימוּ אֹתָהּ. מֵרֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַה' תְּרוּמָה, לְדֹרֹתֵיכֶם."

שיעור ההפרשה לא מצוין בפירוש בתורה, אלא נאמר "ראשית עריסותיכם", ללא שיעור מדויק. על כן מן התורה די להפריש כמות כלשהי. אמנם חז"ל קבעו שני שיעורי הפרשה – אחת לאפיה ביתית, ואחת למאפייה עסקית: אפיה ביתית – אחת מעשרים וארבעה מן העיסה (4%). מאפיה עסקית – אחת מארבעים ושמונה מן העיסה (2%). בימינו, שאין לכהן אפשרות לאכול את החלה, חזרו לנהוג לפי דין התורה, ומפרישים כלשהו מהבצק לחלה ושורפים אותה כדין כל תרומה טמאה שדינה בשריפה.

בדומה לשאר תרומות ומעשרות, הפרשת חלה היא מצווה התלויה בארץ וחובת נתינתה מהתורה היא רק מעיסה שנילושה בארץ ישראל. שנאמר: "בְּבֹאֲכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה... בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ תָּרִימוּ תְרוּמָה לַה'". תנאי נוסף במצוות הללו, שיהיו רוב ישראל גרים בארץ, שנאמר: 'בְּבֹאֲכֶם' הכוונה "בביאת כולכם, ולא בביאת מקצתכם" (כתובות כה, א). היות וגלו ישראל בימי חורבן בית המקדש הראשון, וכבר לא היו רוב ישראל בארץ - המצווה בטלה. גם בימי הקמת בית המקדש השני לא חזרה המצווה למקומה, הואיל ורוב ישראל נותרו בגלות. על כן תקנו חכמי בית הדין הגדול שהוקם בראשית ימי בית המקדש השני, ובראשם עזרא הסופר, שגם בעת שרוב ישראל אינו בארצו יהיו חייבים להפריש תרומות ומעשרות וחלה מדברי חכמים. עוד הוסיפו ותקנו, שגם יהודים שיושבים בחוץ לארץ יהיו חייבים להפריש חלה מבצקם, כדי שלא תשכח מהם מצוות החלה. (משנה חלה פרק ג). ומדוע תקנו זאת בחלה ולא בתרומות ומעשרות? משום שמצוות חלה דומה במידה מסוימת למצוות שתלויות באדם ולא בקרקע, שכן מתחייבים בה בעת שלשים את הבצק (תוס' קידושין לו, ב).