מוסר וחסידות · פרשת במדבר
"אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות" – השמחה באה מתוך עשיה ולא מתוך מנוחה, פרקי אבות
מתוך עלון "תורה וחסד – בית זכריה"
על משנת שמעיה בפרקי אבות מוסבר שהאדם מטבעו מחפש מנוחה ושררה, אך השמחה באה דווקא מתוך עמל ועשיה. עוד מוסבר "ואל תתודע לרשות" – הקשרים עם השלטון אינם אלא לצורך עצמם, וכשלא יצטרכו את האדם יזרקו אותו.
שמעיה אומר אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות ואל תתודע לרשות (פ"א משנה י')
מלאכה זו עשיה. רבנות זו שררה. האדם מטבעו עצלן, אוהב לנוח, לנפוש... להכין כוס קפה ולשבת ליהנות... אף אחד אינו אוהב לעבוד קשה. וכאשר נופל עליו איזה דבר שהוא חייב לעשות, הוא מחפש איך להפיל את זה על אחר, והוא יסתכל מהצד ויתן הוראות. חושב האדם לעצמו: "אם אהיה בתפקיד רם ורק אתן הוראות אחיה חיים מאושרים". המשנה מגלה לנו שלא כך פני הדברים. השמחה באה לאדם דוקא מתוך עשיה ולא מתוך מנוחה. כאשר האדם עמל וטורח ומתאמץ, הרי שלאחר מכן יקצור את פירות עמלו וייהנה וישמח מיגיע כפיו. "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך", אל תברח מהמאמץ! אדרבא! אהוב את המלאכה!!
אם נתבונן על הדור שלפנינו, נראה אנשים שלא נחו לרגע, רק עשו ועשו. כל אחד בתחומו. והספיקו הרבה בחייהם והיו מלאים שמחה וסיפוק. ואילו בדורנו – כולם "מנהלים" ו"אחראים" ו"מנכלי"ם" ואף אחד אינו שמח בחלקו... גם התלמידי חכמים שהיו פעם, היו לומדים תורה בכל מצב, גם שהבית היה רעוע, וארוחת הצהרים הייתה דלה – שום דבר לא הרתיע אותם. הם למדו ולמדו וצמחו גדולים בתורה. זה הכלל: "אהוב את המלאכה" אהוב את העשיה. ו"שנא את הרבנות", התרחק מהשררה שכל ענינה הוא שליטה וחוסר מעש עצמי, כך תזכה לשמחה.
מסיימת המשנה: "ואל תתודע לרשות", כאשר האדם יוצר קשרים עם הרשות והמנהיגות, מטרתו לקצר הליכים ולהשיג הטבות על ידי קשרים ללא עמל, אולם "אין מקרבין לו לאדם אלא לצורך עצמם", וכאשר לא יצטרכו אותו יזרקו אותו ויצא בעוגמת נפש גדולה. (5 דקות)
מקורות
- אבות פ"א משנה י
- תהילים קכח ב
- 5 דקות