"כי שם ה' אקרא" – שליח ציבור המאריך בתפילתו בקולו הערב: מתי משובח ומתי מגונה

כי שם ה' אקרא הבו גודל לא-להינו (לב ג)

כתב מרן מאור ישראל רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל זיע"א: אמרתי לזרז את המזורזים – שליחי ציבור יראי ה' וחושבי שמו, אשר ישיתו ליבם ורעיונם למה שכתב מרן השולחן ערוך (סימן נג סע' יא) ששליח ציבור המאריך בתפילתו כדי שישמעו העם את קולו הערב, אם הוא מחמת ששמח בליבו על אשר זכה לתת שיר ושבח והודאה לשמו יתברך בנעימות קולו – תבוא עליו ברכה, ובלבד שיתפלל מתוך כובד ראש, ועומד ביראה ובאימה.

אבל אם מכוין להשמיע קולו לעם, כדי שישבחוהו, ומתגאה בקולו, הרי זה מגונה. ועליו נאמר (ירמיהו יב) נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה, ומכל מקום כל שמאריך בתפילתו יותר מן הראוי – לא טוב מפני טורח הציבור...

ולאיש אשר אלה לו שכל כוונתו לשם שמים, בודאי שלא יטה ימין ושמאל מההלכה הצרופה, ויתן ריוח בין הדבקים בתפילתו, לא יניח הנד ולא יניד הנח, לא ירפה החזק, ולא יחזק הרפה, כמו שהזהירו חכמינו ז"ל לגבי קריאת שמע (ברכות טו:) והוא הדין לכל התפילה...

וכן יזהר מאוד שלא יכפול כל תיבה פעמיים או יותר להשוות משקל הנגינה, דהוה ליה כאומר: שמע, שמע, שנראה כמתלוצץ, וכמו שפירש רש"י (ברכות לג:) ועל כיוצא בזה אמרו (סנהדרין קא.) שהתורה מקטרגת עליהם ואומרת: רבונו של עולם, עשאוני בניך ככינור של לצים. (שו"ת יביע אומר, חלק ז או"ח סי' יד)