סיפור ליום כיפור: תפילתו התמימה של החייט שביטלה את הגזירה

כוחה של תפילה

בכוחה של התפילה אנו יכולים לשנות את הכל! זהו הכח האדיר שהעניק לנו הבורא. "אל תראי תולעת יעקב" (ישעיה מא יד), מה תולעת זו אין כוחה אלא בפיה כך עם ישראל אין כוחו אלא בפיו (אבן עזרא).

סיפור

בספר 'זיכרון מאיר', הביא סיפור מרגש על תפילתו של החייט שביטלה את הגזירה. הגאון רבי מאיר רפאל זצ"ל, מהעיר 'יזד' שבפרס, סיפר שהתחוללה פעם מחלת 'דבר' בעירו אשר גבתה מחיר כבד בנפש.

ליל יום הכיפורים הגיע. הרב עלה לבימה, הכל הבינו שהולך לומר, "על דעת המקום ועל דעת הקהל אנו מתירים להתפלל עם העבריינים", אך במקום זה קרא לחייט ושאלו בפני כולם: "ספר נא מה אמרת בסעודה המפסקת?"

פני החייט החווירו, "אל תדונני רבי הייתי מבוסם וכנראה נתתי דרור ללשוני אל תביישני לעיניי כולם". התחנן החייט על נפשו.

אך כשראה שהרב מתעקש נעתר להפצרותיו וסיפר ששתה יין והתוודה באומרו לפני הקב"ה: "יודע אני כי יום הכיפורים מתקרב ובא, ויודע אני כי איני זכאי כל כך, בגלל שנטלתי את שאריות הבד מהלקוחות ואני "גנב קטן", אבל אתה ריבונו של עולם לא נוטל שאריות קטנות של בד, אלא נוטל אבות ואמהות מעולליהם ומשאיר משפחות כרותות יתומים ואלמנות... אבל יום הכיפורים מתקרב וצריך להטיב את דרכנו לכן אני מתחייב לך אבי, בורא העולמים, כי לא אקח עוד את שאריות הבדים מהאריגים! אבל גם אתה ריבונו של עולם תפסיק לקחת מאיתנו אבות אמהות וילדים רכים בשנים!!!"

אמר לו הרב: "אין לדבר כך אל הקב"ה יש לקבל הכל באהבה, ה' נתן ה' לקח יהי שם ה' מבורך, אין לנו חלילה להעיז להרהר אחריו".

ומיד לאחר מכן התחיל הרב לומר "על דעת המקום...".

במוצאי יום הכיפורים באו הקהל אל הרב כדי להתברך מפיו לשנה טובה ואז שאלוהו מדוע קרא לחייט. הרב סיפר, כי כשעלה לבימה בישרו לו משמים כי התבטלה הגזירה על ידי דבריו של החייט, לכן רצה לדעת מה אמר כדי שגם הוא יתפלל באותה לשון, לבסוף התברר שדבריו שנאמרו בתמימות בכל נימי ליבו ונפשו בקעו את כל שבעת רקיעי השמים והמגיפה נעצרה בזכותו (שולחן ערוך)