"ותבלע אותם... ואת כל הרכוש" – הכסף אינו בוכה על הנפטר, אבל התורה נשארת יתומה, פרשת קורח

ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם... ואת כל הרכוש (טז לב)

כתב מרן מאור ישראל רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל זיע"א:

בשעת פטירתו של אדם אין מלוין אותו לא כסף ולא זהב, אלא תורה ומעשים טובים, בנוהג שבעולם אותם המלווים את המת, מורדין דמעות ובוכים על הנפטר, והנה כשנפטר אדם עשיר וכבד מאוד בכסף ובזהב, אין הכסף והזהב בוכים עליו, כי הלוא יש אנשים רבים שחפצים בכסף ובזהב, ואם כן הכסף והזהב לא ישארו יתומים, כי רבים ירוצו לקראתם.

אבל בעל תורה ומעשים טובים שנפטר, ראיתי בני עליה והם מועטים, ונשארת התורה יתומה מבעל טוב.

וכן כתב בספר מנורת המאור (נר ג כלל ח ח"ג פ"ה) שהיה חסיד אחד שקדן בתורה, והיה לומד ושונה תמיד, אבל מסכת חגיגה היתה חביבה עליו במיוחד, והיה כל ימיו חוזר עליה תמיד, ומשנן אותה, וכשנפטר, ראו המלווים אישה אחת לבושה שחורים ומעוטפת שחורים, שהיתה הולכת אחר המיטה וממררת בבכי ומספד, שאלו אותה: מה את קרובה לנפטר? ענתה להם: אני מסכת חגיגה שנשארתי יתומה ואלמנה מבעל זה, ומיד נעלמה מן העין. (חזון עובדיה ארבע תעניות עמ' תפח).