"לב יודע מרת נפשו" (המשך) – שאול, בעלת האוב ועליית שמואל

לב יודע מרת נפשו ובשמחתו לא יתערב זר (משלי יד י) (המשך משבוע שעבר)

שאול המלך מרגיע אותה שהוא לא יעשה לה כלום, ושואל אותה מה את רואה? ולמה? כי כשמעלים באוב, מי שמעלה – רואה ולא שומע, מי שמעלים בשבילו – שומע ולא רואה, ומי שלא קשור לענין – לא שומע ולא רואה. לכן, האישה ראתה ושאול לא, והוא שואל אותה מה את רואה? היא עונה שהיא רואה אנשים חשובים עולים מהארץ. ולמה היא ראתה כמה? כי יחד עם שמואל עלה גם משה רבינו ותיכף נראה למה...

שאול מבקש שתתאר לו אחד מהם. והיא מספרת שהאיש לובש מעיל. שאול מכיר ויודע שלשמואל היה מעיל מיוחד שאמו הכינה לו והוא גם נקבר איתו ולכן זיהה ששמואל כאן. שמואל כועס על שאול. למה? משתי סיבות:

א. ברגע ששאול עבר על צווי ה', והעלה את שמואל באוב, הוא השתמש בו כדי להכעיס את ה', וזה כאילו הוא עשה אותו מעין עבודה זרה, וידוע שכשם שמענישים את מי שעובד עבודה זרה כך מענישים את העבודה זרה בעצמה.

ב. מאחר ששמואל סבר שקוראים לו לעולם הזה, כי הגיע יום הדין הגדול שבו ה' שופט כל אדם על כל מעשה קטן שעשה, וכיון שפחד הוא הביא איתו את נשמת משה רבינו שילמד עליו זכות.

על דבר זה אמרו חכמים שהדברים ק"ו, אם שמואל הנביא שהיה כזה צדיק פחד מיום הדין – אנו על אחת כמה וכמה. (המשך הסיפור אי"ה בשבוע הבא) (5 דקות)