"איש אשר רוח בו" – להלך כנגד רוחו של כל אחד, ורבי זלמן והעגלון הכהן

קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו (כז יח)

הקב"ה מכתיר את יהושע בן נון בתואר 'איש אשר רוח בו', מה הפירוש 'איש אשר רוח בו'? פירש רש"י: אשר רוח בו – שיוכל להלך כנגד רוחו של כל אחד ואחד.

ובענין זה הסביר מרן מאור ישראל רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל זיע"א: ואמר הנה אחד מהשבחים של דוד המלך היה שהוא 'יודע לנגן', ולכאורה זהו השבח של דוד המלך, שיודע לנגן בכינור? מה שבח יש בזה?

אלא כוונת חז"ל שדוד המלך היה יודע להבחין בכוונת השואל על פי הטון של שאלתו, על פי ניגון המילים שיצא מפי השואל ידע דוד להבחין בטיבו של השואל, וזהו שיבחו של דוד המלך.

סיפור

מסופר על הגאון רבי זלמן – אחיו של רבי חיים מוואלוז'ין זצ"ל, שכבר בגיל עשרים היה בקי בש"ס ובפוסקים, והיתה לו ישיבה, והנה יום אחד יצא רבי זלמן מחוץ לישיבה לענין מסויים, ובזמן שנעדר נכנס אל הישיבה עגלון, ובעוד שהשוט בידו שאל את התלמידים: רבותי, היכן הרב? 'יצא לרגע'! ענו התלמידים 'אך גם אותנו אתה יכול לשאול'.

נענה אותו עגלון ושאל: 'שימעו נא רבותי, אני כהן, ורציתי לדעת האם מותר לי לקחת גרושה?' "חס ושלום!" השיבו התלמידים פה אחד – "הלוא פסוק מפורש הוא: ואישה גרושה מאישה לא יקחו". שמע העגלון את תשובתם, סבר וקיבל והלך לדרכו...

כשיצא העגלון, פרצו התלמידים בצחוק לשמע שאלתו של העגלון, ובאותו רגע נכנס רבי זלמן ושמע את תלמידיו כשהם צוחקים, פנה ושאל אותם לפשר סיבת היותם צוחקים, והתלמידים סיפרו לו את כל מה שהיה עם העגלון. לשמע דבריהם פנה הרב לאחד התלמידים ואמר לו: 'רוץ מהר אחרי העגלון ותקרא לו שיבוא לכאן!'.

כשהגיע העגלון לפני הרב, שאל רבי זלמן: 'אמור נא לי, להיכן אתה רוצה לקחת אותה, למקום קרוב או רחוק?', ענה העגלון ואמר: "כבוד הרב, היא בקשה שאקח אותה, בעגלה שלי כאן בתוך העיר למקום קרוב". "אם כך, מותר לך הדבר" פסק לו הרב את הדין ושילחו לדרכו.

מתוך דבריו הבין הרב את נפשו של האיש ואת שאלתו, וידע להבחין שכאשר העגלון מבקש לקחת את הגרושה, אין כוונתו לשאת אותה לאישה, אלא כל כוונתו הייתה להסיע אותה בעגלתו למחוז חפזה, וראה הרב שמדובר במקום קרוב ובאותה עיר, ואין בזה חשש יחוד ועל כן התיר לו זאת הרב, ואת כל זה לא הבינו התלמידים (מעדני המלך, ח"ב)