"העדותי בכם היום את השמים" – מדוע הלבנה מתכסה ואינה מעידה על ישראל בראש השנה

העדותי בכם היום את השמים (ל יט)

כתב מרן מאור ישראל רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל זיע"א: איתא במדרש (וכן הוא בסמ"ג - סוף הלכות שופר): כל השנה כולה השטן מקטרג על ישראל לפני הקב"ה, והקב"ה דוחהו לראש השנה – יום הדין, ובראש השנה כשבא השטן לקטרג ומביא עימו את החמה (שמש) להעיד על עוונותיהן של ישראל, והחמה באה ומעידה, ואומר לו הקב"ה: הרי הוא עד אחד, וכתיב: לא יקום עד אחד באיש לכל עוון ולכל חטאת, לך והבא עד אחד! והלך להביא את הלבנה ואינו מוצא אותה, מפני שהיא נתכסית, שנאמר: תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו. ולכאורה יש לדקדק – וכי משוא פנים יש בדבר, הרי הלבנה חייבת להעיד, דכתיב: אם לא יגיד ונשא עוונו?

אולם הנה לשון מרן השולחן ערוך (חול המועד סי' כח סע' א'): כל מי שיודע עדות לחבירו, וראוי להעידו, ויש לחבירו תועלת בעדותו – חייב להעיד אם יתבענו שיעיד לו, ובנידון שלנו אין העדות לתועלת (ישראל), אלא לס"מ שרו של עשו, כי אין רצונו אלא להעניש את ישראל, ולא נוח להקב"ה בזה, שהרי אנו נקראים בנים להקב"ה, שנאמר: בנים אתם לה' א-לוהיכם, וקיימא לן כרבי מאיר, בין שעושים רצונו של מקום, בין אין עושים רצונו של מקום, תמיד נקראים בנים... והכא טוב עושה הירח שמתכסה ואינו בא להעיד. (מאור ישראל, דרושים עמ' ט)