"אבל אשמים אנחנו" – "נחפשה דרכנו": איך מוכיחים חבר כך שהתוכחה תתקבל

ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו (מב כא)

שמעתי עיצה נפלאה בשם מרן מלכא, פאר הדור והדרו רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל זיע"א: שביאר את הפסוק: נחפשה דרכנו ונחקורה ונשובה אליך, שכאשר אתה בא להוכיח את חברך. תשתף גם את עצמך בדברי התוכחה, ואמור לו: "נחפשה דרכנו" – ביחד, גם אני וגם אתה צריכים להשתפר בזה, ועל ידי גישה זו דברי התוכחה יהיו נשמעים ומתקבלים, ולא יחזיר לך מנה אחת אפיים, וממילא יתקיים בך: "ונחקורה" – ונח קורה, שלא יאמר לך עד שאתה אומר לי טול קיסם מבין שיניי, טול אתה קורה מבין עיניך (ערכין טז:), אלא ונח קורה, יניח טענת קורה מבין עיניך ויקבל תוכחתך, וממילא יקויים בך "ונשובה אליך" – גם אתה וגם הוא, שניכם תתחזקו ותתקרבו להקב"ה. (משכיל לאסף ח"ו רי"ג)