"ויהי מקץ שנתיים ימים" – קץ שם לחושך: לכל סבל יש סוף, פרשת מקץ

ויהי מקץ שנתיים ימים (מא א)

זה שאמר הכתוב "קץ שם לחושך" זמן נתן ליוסף כמה שנים יהיה בחושך ואפילת בית הסוהר, וכיון שהגיע הזמן, מיד – ופרעה חולם וע"י כך יוצא יוסף מאפילה לאור גדול ולמלכות, ואף על פי ששר המשקים לא זכר את יוסף וישכחהו – אך ה' לא שכח אותו כי אין שכחה לפני כבודו.

בעולמנו זה, הכל מדוד ומוגבל בהשגחה פרטית ולא מקרי ח"ו, וכן אין דבר שנמשך לנצח, ואף לסבל הגדול ביותר – יש סוף כמ"ש במסכת עבודה זרה (נה.) על הפסוק "וחוליים רעים ונאמנים" (דברים כ"ח, נט), "רעים" בשליחותן, "ונאמנים" בשבועתן, בשעה שמשגרין יסורים על האדם, משביעין אותו "שלא תלכו לאדם אלא ביום פלוני, ולא תצאו ממנו אלא ביום פלוני ובשעה פלונית ועל ידי סם פלוני".