"איש מחסור אוהב שמחה" – מדוע האדם אינו שמח במה שיש לו?

איש מחסור אוהב שמחה, אוהב יין ושמן לא יעשיר (משלי כא יז)

'אדם' נקרא אדם משתי סיבות: א. מלשון 'אדמה' כי הוא נוצר מהאדמה. ב. מלשון 'דמיון' כי הוא תמיד רוצה להיות דומה למשהו אחר. ומשתי סיבות אלו, האדם לא שמח במה שיש לו. ברגע שהוא מגלה משהו חדש, הוא שמח בו תקופה מסוימת, אחר כך זה מתחיל לשעמם אותו, כי כמו האדמה, הוא רוצה לצמוח עוד ועוד ..וכשהוא רואה דבר אחר, הוא מיד רוצה להחליף את מה שיש לו. ומדמין שהדבר השני יביא לו את השמחה.

וכך הוא מתקדם מ'דמיון' לדמיון ..ואף פעם אינו מגיע לאושר. וכמו שאמר מישהו, שיצר הרע אומר לאדם: "כשיהיה לך, את מה שאף פעם לא יהיה לך – אז תהיה מאושר"

וזה רמוז בפסוק שלנו: איש מחסור אוהב שמחה, מי שמחפש תמיד שיהיה לו שמחה ואושר ממותרות העולם הזה, סופו שירגיש מחסור תמידי ..ומי שאוהב יין ושמן לא יעשיר. כי הרדיפה אחרי המותרות ירוששו אותו.

ובכלל לדעת שהשמחה אינה תוצאה של דברים חיצונים, אלא היא תחושה שנובעת מתוך האדם, כשהאדם יודע שכל מה שיש לו זה בדיוק מה שמתאים לו: האישה, הילדים, הפרנסה, הבריאות.. וכל שאר תחומי החיים, ה' התאים את כל מה שיש לו בדיוק בשבילו, כפי תיקון נשמתו, על ידי תובנות אלו, הוא מתמלא בשמחה פנימית, מודה גם על מה שיש לו וגם על מה שאין לו, ושמח בחלקו.

ובאמת שכך חיו פעם, האמצעים היו דלים אבל היתה להם שמחת חיים. (5 דקות)