"נחפשה דרכנו ונחקורה" – כיצד מוכיחים חבר כך שהתוכחה תתקבל? פרשת מקץ

ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו (מב כא)

שמעתי עיצה נפלאה בשם מרן מלכא, פאר הדור והדרו, רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל זיע"א: שביאר את הפסוק. "נחפשה דרכנו ונחקורה ונשובה אליך" שכאשר אתה בא להוכיח את חברך, תשתף גם את עצמך בדברי התוכחה, ואמור לו: "נחפשה דרכנו" – ביחד, גם אני וגם אתה צריכים להשתפר בזה, ועל ידי גישה זו דברי התוכחה יהיו נשמעים ומתקבלים, ולא יחזיר לך מנה אחת אפיים, וממילא יתקיים בך "ונחקורה" – ונח קורה, שלא יאמר לך עד שאתה אומר לי טול קיסם מבין שיניי, טול אתה קורה מבין עיניך (ערכין טז:), אלא ונח – קורה, יניח טענת קורה מבין עיניך ויקבל תוכחתך, וממילא יקויים בך "ונשובה אליך" – גם אתה וגם הוא, שניכם תתחזקו ותתקרבו להקב"ה. (משכיל לאסף קדושים ח"ו עמ' ריג)