אין תפילה ששבה ריקם – תפילות סבתו של הרב ברוך היימן, נכדו של השר זלמן ארן

התפילה

התפילה – כתב החזון איש באיגרותיו, היא מטה עוז ביד כל אדם. אין תפילה ששבה ריקם, אין מילה של תחינה וריצוי שמוציא יהודי מפיו, שלא תפעל את פעולתה...

סיפור

בירושלים חי יהודי תלמיד חכם שחזר בתשובה לפני שנים רבות, ומקורביו יודעים לספר על יראת השמים המופלגת שלו, על הצלחותיו בכל תחום, ועל כך שכל מה שהוא עושה ה' מצליח בידו.

כל מפעל שהוא מייסד, מצליח, לכל שיעור שהוא מקים נמשכים לומדים רבים. שמו הרב ברוך היימן. לאחרונה סיפר על הגורם להצלחותיו, וכדאי לחרוט את הדברים על לוח הלב למען נלמד ונשכיל מכך על כוחה הגדול של כל תפילה.

בממשלת בן גוריון שימש כשר חינוך אחד ממקורביו ומעריציו של בן גוריון, שמו היה זלמן ארן. למרות שהוא עצמו לא שמר מצוות אשתו השתדלה לקיים בית יהודי. הדליקה נרות שבת והתפללה על ילדיה שיהיו כמו בן גוריון, שהרי בעלה סיפר בביתו על כוחו וגדולתו של האיש.

לימים נפגש בן גוריון עם מרן ה'חזון איש', וכשחזר ללשכתו סיפר לזלמן ארן ולמקורביו על גדולתו של ה'חזון איש' ואף התבטא שראה בו דמות של 'מלאך'. ארן לא שמר את הדברים בליבו, ותיאר גם הוא בפני אשתו את ההתפעלות של הבוס מגדולתו של אותו גדול בישראל.

האישה האזינה לדברי בעלה בקשב רב, עד שהחליטה בו במקום שמעתה ואילך תתפלל על ילדיה שיגדלו ויתחנכו כמו ה'חזון איש'... שהרי אם האדם המוערץ על ידי בעלה מעריץ אף הוא את החזון איש ומתארו כמלאך א-לוקים, צריך ללכת אל המקור...

"אני", סיפר הרב היימן, "נכדו של זלמן ארן. ותפילותיה של אותה סבתא – אף שלא היתה מל"ו צדקניות שבדור – פעלו את פעולתן גם לאחר שנים רבות, קירבוני לתורה ומצוות, ואף נתנו בידי את כוח ההצלחה". מסיפור זה אפשר ללמוד שהתפילה מתקבלת גם אם המתפלל אינו ראוי כל כך... (טובך יביעו)