אברם שובר את הפסלים בחנות תרח, וההצלה מכבשן האש

סיפור

מעשה היה קודם לכן, תרח יצא מהעיר, והניח את בנו אברם, למכור עבודה זרה.

והנה באה אישה עם קערה מלאה סולת, להקריב למי שברא אותה, והיא לא יודעת למי להקריב, וביקשה מאברם שיבחר למי לתת את הסולת...

אמר אברהם: את כבר בת תשעים שנה, ואלו הפסלים יצאו היום מבית חרושת, וכיצד בראו את העולם?!

וכשהלכה, לקח אברם גרזן ושבר את כל הפסלים, ונתן הגרזן ביד הגדול שבהם. כשבא תרח אביו ושאלו: מי שבר את הפסלים? אמר לו אברהם הפסלים רבו על האוכל, והגדול שבהם שבר את כולם... ואני ברחתי ממנו שלא יכה אותי...

אמר לו אביו: אתה משקר! והלא אני יודע שאין הפסלים יכולים לזוז! אמר לו אברם: אם כן כיצד אתה מכשיל את הרבים, ומוכר להם את הפסלים?!

אביו לא הסכים לדבריו, ומסרו לנמרוד, ונמרוד פסק עליו גזר דין מות, וזרקו לכבשן האש, תחילה באו מלאכי השרת להצילו. אמר להם ה': אתם תצילו את בניו של אברם, חנניה מישאל ועזריה. וירד הקב"ה בעצמו והצילו...

יצא אברם מכבשן האש והחל להפיץ את שם ה' ברבים, והשיבם וגייר אותם, והם שמעו את המעשה והאמינו בה'. אברם גייר את האנשים, ושרי גיירה את הנשים.

וכתוב "ויטע אברהם אשל בבאר שבע" אש"ל ר"ת אכילה שתיה לינה, שהיה מדבר עמם אחר האוכל ומחזירן למוטב...

אחר שאכלו הודו לו. אמר להם אברם: האם משלי אכלתם? אכלתם משל ה' שהוא אמר והיה העולם! ואברם היה מסביר להם בטוב טעם ודעת את האמונה בה', וה' נתן חכמה בלבו, כשהיו נכנסים לביתו היו עובדי עבודה זרה ויצאו משם עובדי הקב"ה, מה שלמדם אברם קיבלו ממנו!

וכמה בושה היתה לנמרוד, כשזרק את אברם חי ויצא חי, מכבשן האש. יצא אברם ואמר: ה' אחד ושמו אחד! ונמרוד הוא "אמרפל", שאמר והפיל את אברם לכבשן האש. (משולחנו של מרן)