"כל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות" – המוכס והחכם שהוחלפו בקבורה

נציין פה מדברי מרן רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל זיע"א: בספרו 'ענף עץ אבות'. בו מלמד מה גודל המעלה והשכר למפרנס תלמיד חכם. וכל שכן כשמפרנסו בכוונה תחילה.

ואלו הם דברי מרן על הנאמר במשנה באבות, 'כל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות'..

מרן החיד"א בספרו 'בחסדי אבות' הביא (בקצרה) מה שכתב רש"י (סנהדרין מד.):

סיפור

מעשה במוכס אחד, ישראל רשע שמת, ובו ביום מת גם כן אדם גדול בעיר ההיא, ובאו כל בני העיר להתעסק במטתו, וקרובי אותו מוכס הוציאו גם את מיטת המוכס אחריו לקוברו, ובאמצע ההלויה קפצו עליהם אויבים, ומפאת הסכנה הניחו המיטות וברחו... אך תלמיד אחד נשאר שם עם מיטת רבו החכם.

לאחר זמן חזרו אנשי העיר להתעסק בקבורת החכם, ונתחלפו המיטות של הנפטרים, מיטת החכם במיטת המוכס, והתלמיד צווח על זה ולא נענה, וקרובי המוכס קברו את החכם, וגדולי העיר קברו את המוכס בכבוד גדול.

ואותו תלמיד נצטער מאוד, כי מה חטא החכם ליקבר בבזיון, ומה זכה אותו רשע המוכס להקבר בכבוד גדול.

נראה לו רבו בחלום ואמר לו... בני, אל תצטער, בא ואראך את כבודי בגן עדן אצל הצדיקים ברוב כבוד, ולעומתי הנה אותו מוכס הובילוהו לגהינם, וציר של פתח גהינם סובב באזניו, אלא שפעם אחת שמעתי בגנות תלמידי חכמים ולא מחיתי, ולכן נענשתי לבל יספידוני כהלכה... והמוכס הזה פעם אחת הכין סעודה גדולה לשר העיר, והשר נאנס ולא בא, והמוכס חילק את כל הסעודה לעניים תלמידי חכמים. וזה היה שכרו. ע"כ.

ועל פי זה פירש רבינו מהר"י הכהן (בעל בתי כהונה), מה שאמרו כאן 'כל המכבד את התורה', 'כל' לרבות אותו מוכס, שאף על פי שלא ברצונו הכין סעודה לעניים תלמידי חכמים, וזאת מפני שהשר לא בא, מכל מקום היה שכרו ש'גופו' היה מכובד על הבריות, שנקבר גופו בכבוד גדול, 'וכל' המחלל את התורה, לרבות אותו חכם וחסיד, שלא נתכוון מעולם לחלל כבוד התורה, אלא רק שמע זלזול תלמידי חכמים ולא מיחה, אף על פי כן 'גופו' היה מחולל על הבריות, שנקבר בבזיון. ומכל מקום בעצם הדין שלהם, המוכס ענוש יענש ככל אשר יושת עליו, והחסיד יבוא על המנוחה ואל הנחלה. ע"כ. (משולחנו של מרן).