"אור החיים" הקדוש בגוב האריות – תולדותיו והסיפור על הצורף שסירב לבטל תורה

רבי חיים ב"ר משה בן עטר זצוק"ל זיע"א "אור החיים הקדוש"

מתולדותיו: נולד בשנת תנ"ו במרוקו למשפחת מקובלים וגדולי תורה. נאלץ לנדוד בערי אלג'יר, ישב בליוורנו זמן מה, ולאחר מכן עלה לארץ ישראל עם חבורת תלמידים. התיישב בעיר עכו שנה, ואחר כך עבר לגור בירושלים.

מחיבוריו: אור החיים על התורה, פרי תואר על פרי חדש. חפץ ה', ראשון לציון, ועוד. נפטר בירושלים בט"ו בתמוז תק"ג והוא בן 47 שנה ונקבר בהר הזיתים סמוך ל"פרי חדש".

סיפור

מעשה ב"אור החיים" הקדוש רבי חיים בן עטר זצוק"ל, שדרכו היתה לעסוק במלאכת צורפות בזהב כדי שלא ליהנות מכתרה של תורה אלא להתפרנס מיגיע כפיו, ודרכו בקודש היתה שעבד בחנותו. עשה מלאכתו עראי ותורתו קבע, וכשעדיין נשאר לו הממון מהעסק האחרון, ישב ולמד ולא עבד במלאכתו עד שכלתה פרוטה מהכיס. וכך נהג כל ימיו.

לימים נזדמנה חתונה לבת המלך, והוחלט בבית המלכות להזמין תכשיטים אצל רבינו, מאחר ויצא שמעו כצורף מיוחד בעל שם טוב, ולכן באו להזמין אצל "אור החיים" הקדוש את התכשיטים, כשניגשו לחנותו ראו שהחנות סגורה, ביררו לפשר הדבר וענו להם השכנים שדרכו של רבינו לעבוד בצמצום ולהרויח כדי פרנסתו, ומיד לחזור ללמוד בבית המדרש.

שאלו השרים את כתובתו של רבינו, השכנים הפנו אותם אל בית מדרשו של 'אור החיים' הקדוש. והנה כאשר הגיעו שרי המלך ונפגשו עם רבינו, הסבירו לו את כל הענין, שהם צריכים עבודה דחופה, וכי שמעו יצא עליו שהוא צורף מומחה וירא שמים, לכן ביקשו ממנו שיבוא לפתוח את החנות ולקבל את ההזמנה ולהתחיל לעבוד כמה שיותר מהר, מאחר ומועד החתונה קרב.

רבינו הסביר להם בנחת: "אני לא יכול לקבל את ההזמנה, מאחר ויש לי מנהג קבוע, כל זמן שיש לי כסף במה להתפרנס, אני לא עובד". ופטרם בברכת מזל טוב. ואמר להם שיש עוד צורפים ושילכו אליהם.

השרים חזרו למלך ואמרו לו את תשובתו של ה"אור החיים", המלך כעס ואמר שזה זלזול במלכות, וציוה מיד שילכו ויאמרו לו כי מוטב שיחזור בו ויקבל את ההזמנה של תכשיטי הכלה, ואם לא יהיה נידון למיתה קשה ליפול לגוב האריות, כאשר חזרו ואמרו ל"אור החיים" הקדוש את דברי המלך, לא השתנה דעתו, וחזר ואמר: "מצטער מאוד, אין אני מבטל את תורתי, ואיני מפחד מכל האיומים האלה, אני בוטח בהקב"ה ולא יאונה לי כל רע בזכות שאני לומד את תורתו הקדושה".

כשחזרו למלך, ואמרו את דברי רבינו, חרה אפו, וציוה לתפוס את "אור החיים" הקדוש ולזרקו לגוב האריות.

רבינו ביקש שרוצה לקחת עימו מזודה מלאה ספרי קודש ותפילין. וכל הסובבים אותו צחקו שהוא מבקש לקחת עימו ספרים, בעוד שכאשר יזרקו אותו לאריות חס ושלום לא ישאר ממנו מאומה, אלא יהיה לטרף בשיני האריות.

ביום המיועד לקחוהו והכניסוהו לגוב האריות, וסגרו את הדלת. כולם היו בטוחים כי תוך כמה רגעים לא ישאר ממנו כלום, כי האריות הורעבו כמה ימים, ובודאי זו ארוחה עסיסית בשבילם. אך האריות לא נגעו בו כלל, ושרי המלך הפטירו ואמרו "כנראה עוד מעט הם יטפלו בו".

אבל לתדהמתם, כשחזרו למחרת, ראו את רבינו יושב באמצע וכל האריות מסביבו שוכבים ומקשיבים לדברי תורתו.

רעש נהיה בעיר, וכל אנשי העיר נאספו לחזות במחזה הנורא והמופלא הזה. גם לאוזנו של המלך הגיעו הדברים כי "אור החיים" הקדוש שנזרק בפקודתו לגוב האריות, נשאר בחיים. המלך לא האמין ובא בכבודו ובעצמו למקום לראות זאת במו עיניו. המלך השתומם למראה עיניו ומיד נתן פקודה להוציא את רבנו משם, והבין כי איש קדוש לפניו, וביקש את סליחתו, וכיבדו מעתה בכבוד גדול, כמו כן מאותו זמן ציוה לכבד את כל היהודים, ונתקדש על ידי זה שם שמים ברבים, לעיני כל הגויים.