"ולפני כבוד – ענוה" – מוכר הספרים שוויתר למען השלום, משלי

לפני שבר יגבה לב איש, ולפני כבוד – ענוה (יחי ב) (המשך משבוע שעבר)

סיפור

מעשה בזמנינו באדם מבני ברק שהייתה לו חנות לספרי קודש. כמה שבועות לפני תחילת הלימודים התענינו אצלו כל מיני לקוחות אם הוא מתכונן למכור ספרי לימוד ומכשירי כתיבה לקראת השנה החדשה, הוא השיב בשלילה. אולם כיון שראה שההתענינות הולכת ומתגברת, חשב שאולי כדאי לו למכור. אלא שבאותו רגע נזכר שבחנות הסמוכה לו מוכרים ציוד לבית ספר. הוא ניגש ושאל אותו האם אתה מסכים שאני גם אמכור? המוכר השיב: "תמכור, אין שום בעיה, הנה מספר הטלפון של הסוכן הראשי". הוא התחיל למכור סחורה בכמיות אדירות, ואילו הראשון כמעט ולא הצליח למכור. כשראה זאת המוכר הראשון תבע אותו לדין תורה. וכך אמר: "נכון, הוא בא אלי לפני שפתח, אבל היו לידי קונים והתבישתי לדבר חופשי, ולכן אמרתי לו "בסדר", עכשיו, הוא גוזל לי את הפרנסה".. המוכר השני השיב: "אני נזהרתי מלכתחילה ושאלתי, אולם אם לא נהגתי נכון, אני מוכן לעצור הכל!" הרב פסק: "מותר לך למכור, וזה ששאלת – רק עשית לו טובה".. אבל המוכר הראשון אמר: "כבוד הרב, אני לא מוכן להמשיך למכור, אני נותן את כל הסחורה ואת כל הרווחים למוכר השני. עד כאן זה מעשה האדם – ענוה. ומכאן מעשה ה' – הכבוד.

יום אחד נשאר אותו מוכר בחנותו עד שעה מאוחרת בלילה, והנה דפיקות בדלת. בפתח עומד חסיד עם מחברת 40 שורות מלאה בשמות ספרי קודש. הוציא חבילה של דולרים, הניח על השולחן ואמר, "האדמו"ר שלי רוצה להקים ספריה עם 15.000 ספרים, וכשהתייעץ עם אחד הרבנים הוא אמר לו: שהוא מכיר אדם שוויתר על הרבה כסף למען השלום, והאדמו"ר שלי אמר שאת כל הספרים הוא יקנה רק מאותו אדם". (5 דקות)