ויועצינו כבתחילה · עלון 491 · פרשת תולדות
תשובה:
בנשיאות הרב משה בויאר שליט"א
בפרשתנו רבקה אמנו זוכה לתאומים, אבל "ויתרצצו הבנים בקרבה" (בראשית כה, כב). מביא רש"י בשם חז"ל: כשהייתה עוברת על פתחי בתי מדרשות, יעקב רץ ומפרכס לצאת, ועל פתחי עבודה זרה, עשו מפרכס לצאת. והיא אומרת: "למה זה אנכי"? היא אינה מבינה מה מתרחש. "ותלך לדרש את ה'".
אומרים המפרשים יסוד גדול: מה שקרה לרבקה, קורה לכל אדם. "הבנים" הם היצרים. בקרבו של כל אדם שני יצרים: אחד מושך לצד הטוב ונותן לו עצה טובה, והשני מושך לצד הרע. פעמים רבות יש לאדם ספקות ותהיות, ואינו יודע כיצד להחליט – בשידוכים, בעבודה, בלימוד או במגורים. הוא נמשך לכאן ולכאן – וזהו "ויתרצצו הבנים בקרבה".
ועלינו לדעת יסוד עמוק: כאשר יש לאדם ספק, צד אחד הוא יצר הטוב, וצד אחד הוא יצר הרע, ואיננו יודעים מי מהם. פעמים נראה לנו שהצד הרע הוא היצר הטוב, ופעמים להפך. האדם אומר: שני הדברים טובים. נכון, אבל באחד מהם נמצא היצר הטוב, ובשני היצר יכול להפיל את האדם. מה עושים? רבקה מלמדת אותנו: "ותלך לדרש את ה'" – הולכים לשאול דעת תורה. כמאמר חז"ל: "עשה לך רב והסתלק מן הספק". "ספק" בגימטריה "עמלק" – זהו כוח הרע. ומה השיבו לה? "ורב יעבד צעיר". "רב" הוא היצר הרע, האוחז באדם מלידתו, ו"צעיר" הוא היצר הטוב, הבא בגיל שתים עשרה או שלוש עשרה.
כשהולכים לדרוש את ה', גם הסיבה שנראית חזקה ומוצדקת – "רב" – נכנעת אל היצר הטוב, אל הסיבה האמיתית.
ואשתף במעשה אישי. לפני שנים, עוד בטרם הוקם בית המדרש ליועצים, פנה אלינו איש ציבור חשוב, תלמיד חכם, ואמר שיש יהודי עשיר מאוד, שאינו שומר תורה ומצוות, שהתפעל מאוד מן השיעורים ורוצה להיפגש. נפגשנו, הוא שאל שאלות וקיבל תשובות מן הספרים הקדושים, והיה מרוצה מאוד. ואז הציע: יוקמו מרכזים בכל עיר, ובכל אחד יועצים לשלום בית, לחינוך ילדים ולחרדות, והעזרה תסובסד. ושאל: כמה יעלה כל מרכז? מיליון? אני אשלם.
אמרתי לו: חונכתי מילדותי שלא לעשות דבר בלי לשאול גדול בישראל. נכנסתי אל אחד מגדולי ישראל, הנחתי את הדברים על השולחן, ומיד אמר: לא. הוא נתן לי להבין שזו עצת היצר. אתה יודע כמה ביטול תורה ייצא מזה? לכל אדם יש שליחות, ותפקידך להפיץ תורה, ללמד וללמד. אם תשב כל יום בעיר אחרת, לא יהיו שיעורים כלל. "ועשית ככל אשר יורוך", ואפילו אומרים לך על ימין שהוא שמאל. ולימים אמר לי אותו גדול: עכשיו קח כמה אנשים, הכשר אותם, ובעזרת ה' הוקם בית המדרש "ויועצינו כבתחילה". ואחר כך התברר לנו חשבון נוסף: שלא רצה שייעוץ על פי תורה ימומן מכסף של מחללי שבת.
העצה הגדולה – "רב" – הייתה הסטרא אחרא, שבאה להפיל מערכת של שיעורים, והעצה הקטנה – להמשיך ללמד עוד שיעור ועוד שיעור – היא ה"צעיר". היצר הטוב הוא יעקב אבינו, איש תם, שאינו עושה רעש, ולכן צריכים לדרוש את ה' כדי לדעת את האמת. ואסיים במעשה שמביא בספרו סבה של רעייתי. בגטו, בימי השואה, כשכבר ידעו על אושוויץ, הוצע למשפחה, תמורת סכום גדול, לברוח לעומק רוסיה. אחד מבני המשפחה אמר מיד: בורחים. אבל הסבא אמר: אני רוצה לדרוש את ה'. בסכנת חיים הלך בלילה אל רבו, האדמו"ר מסוכטשוב זצ"ל. ביקש הרבי לחשוב לילה, ולמחרת אמר: אל תעזוב, הישאר כאן, אתה תעבור את השואה. בן המשפחה האחר לא הסכים והלך. הסבא נשאר, עבר את מיידנק ואת מאורעות השואה, יצא מהם, והקים בסייעתא דשמיא דורות ישרים מבורכים ההולכים בדרך ה'. ואילו האחר חזר שבר כלי, והלך לעולמו כעבור זמן קצר. ההיגיון אמר לברוח, אבל "ותלך לדרש את ה'".
מפרשה זו נלמד לאותו אדם שיש לו ספקות: הספקות הם "ויתרצצו הבנים בקרבה", ויש להם פתרון אחד – "עשה לך רב והסתלק מן הספק", בכל מישורי החיים.