דלג לתוכן הראשי
כוונות

עלון מס' 491 · פר' תולדות תשפ"ז

ויועצינו כבתחילה · פרשת תולדות

בנשיאות הרב משה בויאר שליט"א

דרך העלייה – "ויאהב יצחק את עשו"

בפרשתנו אנו קוראים על לידת יעקב ועשו, שכבר במעי אמם מתרוצצים, וכל אחד יוצא לדרכו: "ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה, ויעקב איש תם ישב אהלים" (בראשית כה, כז). והנה, עשו זוכה לאהבת יצחק: "ויאהב יצחק את עשו... ורבקה אהבת את יעקב".

יצחק אבינו, עולה תמימה, בעל רוח הקודש, ידע היטב מי הוא עשו, לפי חלק מהמפרשים. ובכל זאת הוא אוהב אותו, ומבקש לברכו: "צא השדה וצודה לי ציד, ועשה לי מטעמים... בעבור תברכך נפשי בטרם אמות". ורבקה, כמו שאומר התרגום, אומרת ליעקב בנבואה: "עלי קללתך בני" – לך אתה וקח את הברכות. יעקב מקבל את הברכות, ויצחק מסכים: "גם ברוך יהיה". ועשו שוטם את יעקב: "יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי", ויעקב יוצא לדרך שאינה פשוטה כלל.

מה מסתתר כאן? אומרים הספרים הקדושים, וכך מובא גם בספר בית גנזי, שטמון כאן דבר עמוק מאוד, השייך לכל אדם ואדם בכל דור ודור, ובמיוחד בדורנו, דור עקבתא דמשיחא.

עשה טוב וסור מרע

מחטאו של אדם הראשון נתערבו טוב ורע, ועולמנו נקרא עולם התיקון. התיקון מתחלק לשני חלקים: "עשה טוב" ו"סור מרע". ולאורך כל ההיסטוריה התחלקה העבודה לשניים. הבל קיבל את חלק ה"עשה טוב", וקין, איש האדמה, נדרש לעבודת ה"סור מרע" – להילחם ברע.

כלפי חוץ אנו מעריכים יותר את אנשי ה"עשה טוב" – צדיקים, השרויים באווירה של קדושה. מולם עומדים אלו שקיבלו על עצמם את תפקיד ה"סור מרע", החיים במאבק מתמיד, נופלים וקמים, ולא תמיד ניכרת עליהם הקדושה. אולם הם עושים עבודה קשה הרבה יותר. הקב"ה אמר לקין: "למה נפלו פניך... הלוא אם תיטיב שאת" – תפקידך להילחם. אבל קין לא קיבל זאת, קינא בהבל אחיו, הקרוב אל הקב"ה, קם והרגו.

גם נח, שלפני המבול עסק ב"עשה טוב", קיבל לאחר המבול את התפקיד להילחם ברע פנים אל פנים – "ויחל נח איש האדמה ויטע כרם" – ולא הצליח. כותב בעל הלשם שבו ואחלמה, שחטא נח, נדב ואביהו, שלמה המלך, וארבעה שנכנסו לפרדס – כולם רצו להכניע ולעקור את הרע לגמרי, ומאחר שעדיין לא הייתה השעה כשרה לכך, לא עלתה בידם, ורק רבי עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום.

וכך גם אצל יעקב ועשו: יעקב קיבל את תפקידו של הבל, ועשו את תפקידו של קין. יצחק אבינו ידע זאת, ולכן קירב את עשו ואהב אותו. הוא ידע שלעשו יש יצרים ויש לו מלחמה, ואם יילחם – הוא ויעקב יחד יעשו את התיקון השלם של אדם הראשון, ואז יירד השפע. ה"עשה טוב" שייך למידת החסד, וה"סור מרע" – למידת הגבורה, ובגבורה נמצאים המזונות, "גבורות גשמים". אבל עשו, כקין לפניו, לא הסכים. וביום שנפטר אברהם אבינו, כשבא עייף מן השדה, לאחר שחצה את הקווים, ויתר עשו על תפקידו ומכר את הבכורה ליעקב. מכאן ואילך מוטלת על יעקב אבינו גם עבודת ה"עשה טוב" וגם עבודת ה"סור מרע".

לאהוב את הילד הנאבק

ומכאן לחיינו, ובמיוחד לעולם החינוך. ישנם ילדים הקשורים ל"עשה טוב" – הם יעקב, הם הבל, ילדים טובים שכולם אוהבים, מקבלים מחמאות ועידוד. וישנם ילדים שקיבלו את השליחות של "סור מרע". הם נאבקים ברע, קשה להם ללמוד, קשה להם להתפלל, לעיתים סובלים מקשיי קשב וריכוז, ויש בהם עוצמות גדולות, כמו בעשו. הם אינם ילדים רעים ואינם ילדים מאכזבים – הם ילדים שיש להם שליחות.

יצחק אבינו מגלה לנו: כשאנו רואים מי שקיבל את שליחות ה"סור מרע", אסור לדחות אותו – צריך לאהוב אותו מאוד. יצחק לא דחה את עשו ולא זרק אותו מן הבית, אלא קירב אותו ורצה לברכו, כדי לגלות לו שאם יחזיק מעמד, יקבל שפע עצום. וכמובא בספרים הקדושים, ובאופן מעט שונה גם בשם רבי שמשון רפאל הירש זצ"ל, שבסופו של דבר היה חסר לעשו גם את אהבתה של רבקה. ילד שיקבל אהבה מאביו ומאמו, יוכל למלא את שליחותו, ולזכות לשפע הגדול מכל המשפחה כולה. שהרי כתוב מפורש: "לפום צערא אגרא", ו"אחת בצער ממאה שלא בצער".

סולם מוצב ארצה

כשהדבר לא עלה בידי עשו, קיבל יעקב אבינו על עצמו את השליחות. הוא יוצא מבית המדרש אל הדרך, הולך לחרן ועומד מול לבן, המרמה אותו מאה פעמים, ועובר חיים שאינם פשוטים כלל, כמו שאמר: "מעט ורעים היו ימי שני חיי". אבל כיצד יעשה זאת? הוא איש תם, יושב אהלים, שאינו רגיל לפגוש את הרע פנים אל פנים, ואומר אור החיים הקדוש שאי אפשר לתקן את הרע אלא בפגישה עמו.

כאן מביא בעל בית גנזי חידוש גדול. לאחר ארבע עשרה שנה בבית המדרש, יוצא יעקב לדרך וחולם: "והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה, והנה מלאכי אלוקים עלים וירדים בו". והוא אומר: "אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי". הקב"ה גילה לו דרך נוספת להוציא את הטוב מן הרע, בלי להתעמת עם הרע פנים אל פנים.

החיים שלנו הם סולם: רגליו בארץ, בגשמיות, וראשו מגיע השמימה. ויש בהם עליות וירידות, ברוחניות וגם בגשמיות. יש ימים שהאדם קם שמח ומודה לקב"ה, ויש ימים שהוא שואל את עצמו: לשם מה לקום בבוקר? אבל מי שמרגיש שהוא בתחתית הסולם, אינו נשאר שם. הוא רואה סולם – ומתחיל לטפס ולצאת מן הבור. וברגע שהוא מתחיל לטפס, "מלאכי אלוקים עולים" – המלאכים עוזרים לו. וגם אם לאחר כמה ימים ימצא את עצמו שוב למטה, הוא אוחז שוב בסולם ועולה. כך עושים את עבודתו של עשו, בלי להתעמת עם היצרים ועם זוהמת העולם הזה.

ולכן אמר יצחק בסופו של דבר: עשו אינו רוצה, יעקב יעשה את העבודה – "ויתן לך האלוקים מטל השמים ומשמני הארץ". השפע האמיתי של האדם מגיע דווקא כאשר הוא נאבק ונלחם לעלות בסולם ולא ליפול – שם טמונה הצלחתו. ולכן אומר יעקב בפרשה הבאה: "אם יהיה אלוקים עמדי ושמרני בדרך הזה... ונתן לי לחם לאכל ובגד ללבש", ובכל מצב "והיה ה' לי לאלוקים". ומפרשיות אלו נלמד גם כיצד לנהוג במתמודדים עם ה"סור מרע", וגם שכל אחד מאיתנו יכול לעשות את תפקיד ה"סור מרע" – בטיפוס עיקש, שלב אחר שלב, בבחינת "והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו".

שו"ת לפרשת "תולדות" – שאלה:

השאלה שלפנינו נשאלת על ידי אדם שיש לו ספקות רבים – לעיתים בענייני החיים ולעיתים בעניינים רוחניים. הדבר קשה לו מאוד. הוא מרגיש כנקרע בין שני כיוונים. הוא רואה אנשים רגועים שהכל ברור להם, ואילו לו לא. ונפשו בשאלתו: האם יש דרך שתסייע לו, שדרכו תהיה ברורה בסייעתא דשמיא?

תשובה:

בפרשתנו רבקה אמנו זוכה לתאומים, אבל "ויתרצצו הבנים בקרבה" (בראשית כה, כב). מביא רש"י בשם חז"ל: כשהייתה עוברת על פתחי בתי מדרשות, יעקב רץ ומפרכס לצאת, ועל פתחי עבודה זרה, עשו מפרכס לצאת. והיא אומרת: "למה זה אנכי"? היא אינה מבינה מה מתרחש. "ותלך לדרש את ה'".

אומרים המפרשים יסוד גדול: מה שקרה לרבקה, קורה לכל אדם. "הבנים" הם היצרים. בקרבו של כל אדם שני יצרים: אחד מושך לצד הטוב ונותן לו עצה טובה, והשני מושך לצד הרע. פעמים רבות יש לאדם ספקות ותהיות, ואינו יודע כיצד להחליט – בשידוכים, בעבודה, בלימוד או במגורים. הוא נמשך לכאן ולכאן – וזהו "ויתרצצו הבנים בקרבה".

ועלינו לדעת יסוד עמוק: כאשר יש לאדם ספק, צד אחד הוא יצר הטוב, וצד אחד הוא יצר הרע, ואיננו יודעים מי מהם. פעמים נראה לנו שהצד הרע הוא היצר הטוב, ופעמים להפך. האדם אומר: שני הדברים טובים. נכון, אבל באחד מהם נמצא היצר הטוב, ובשני היצר יכול להפיל את האדם. מה עושים? רבקה מלמדת אותנו: "ותלך לדרש את ה'" – הולכים לשאול דעת תורה. כמאמר חז"ל: "עשה לך רב והסתלק מן הספק". "ספק" בגימטריה "עמלק" – זהו כוח הרע. ומה השיבו לה? "ורב יעבד צעיר". "רב" הוא היצר הרע, האוחז באדם מלידתו, ו"צעיר" הוא היצר הטוב, הבא בגיל שתים עשרה או שלוש עשרה.

כשהולכים לדרוש את ה', גם הסיבה שנראית חזקה ומוצדקת – "רב" – נכנעת אל היצר הטוב, אל הסיבה האמיתית.

ואשתף במעשה אישי. לפני שנים, עוד בטרם הוקם בית המדרש ליועצים, פנה אלינו איש ציבור חשוב, תלמיד חכם, ואמר שיש יהודי עשיר מאוד, שאינו שומר תורה ומצוות, שהתפעל מאוד מן השיעורים ורוצה להיפגש. נפגשנו, הוא שאל שאלות וקיבל תשובות מן הספרים הקדושים, והיה מרוצה מאוד. ואז הציע: יוקמו מרכזים בכל עיר, ובכל אחד יועצים לשלום בית, לחינוך ילדים ולחרדות, והעזרה תסובסד. ושאל: כמה יעלה כל מרכז? מיליון? אני אשלם.

אמרתי לו: חונכתי מילדותי שלא לעשות דבר בלי לשאול גדול בישראל. נכנסתי אל אחד מגדולי ישראל, הנחתי את הדברים על השולחן, ומיד אמר: לא. הוא נתן לי להבין שזו עצת היצר. אתה יודע כמה ביטול תורה ייצא מזה? לכל אדם יש שליחות, ותפקידך להפיץ תורה, ללמד וללמד. אם תשב כל יום בעיר אחרת, לא יהיו שיעורים כלל. "ועשית ככל אשר יורוך", ואפילו אומרים לך על ימין שהוא שמאל. ולימים אמר לי אותו גדול: עכשיו קח כמה אנשים, הכשר אותם, ובעזרת ה' הוקם בית המדרש "ויועצינו כבתחילה". ואחר כך התברר לנו חשבון נוסף: שלא רצה שייעוץ על פי תורה ימומן מכסף של מחללי שבת.

העצה הגדולה – "רב" – הייתה הסטרא אחרא, שבאה להפיל מערכת של שיעורים, והעצה הקטנה – להמשיך ללמד עוד שיעור ועוד שיעור – היא ה"צעיר". היצר הטוב הוא יעקב אבינו, איש תם, שאינו עושה רעש, ולכן צריכים לדרוש את ה' כדי לדעת את האמת. ואסיים במעשה שמביא בספרו סבה של רעייתי. בגטו, בימי השואה, כשכבר ידעו על אושוויץ, הוצע למשפחה, תמורת סכום גדול, לברוח לעומק רוסיה. אחד מבני המשפחה אמר מיד: בורחים. אבל הסבא אמר: אני רוצה לדרוש את ה'. בסכנת חיים הלך בלילה אל רבו, האדמו"ר מסוכטשוב זצ"ל. ביקש הרבי לחשוב לילה, ולמחרת אמר: אל תעזוב, הישאר כאן, אתה תעבור את השואה. בן המשפחה האחר לא הסכים והלך. הסבא נשאר, עבר את מיידנק ואת מאורעות השואה, יצא מהם, והקים בסייעתא דשמיא דורות ישרים מבורכים ההולכים בדרך ה'. ואילו האחר חזר שבר כלי, והלך לעולמו כעבור זמן קצר. ההיגיון אמר לברוח, אבל "ותלך לדרש את ה'".

מפרשה זו נלמד לאותו אדם שיש לו ספקות: הספקות הם "ויתרצצו הבנים בקרבה", ויש להם פתרון אחד – "עשה לך רב והסתלק מן הספק", בכל מישורי החיים.

שתפו את הדף:וואטסאפ
מצאתם טעות? יש לכם הצעה לשיפור?
סוג הפנייה