מטמונים מהפרשה

"ויעתר יצחק לה'" (כה, כא)

כאשר האדם עומד בתפילה - אמר המגיד מדובנא - עליו לעמוד בלב נשבר ונדכה. אדם העומד להתפלל מתוך גאווה והתנשאות - אין זו ״עבודה שבלב״ ראויה.

משל למה הדבר דומה? לאדם אחד שהיה חייב לחבירו סכום כסף גדול ומשלא שילם במועד תבע אותו חבירו למשפט.

למרות שידע היטב כי הוא חייב את מלוא הסכום חיפש האיש תחבולות ותחבולות שונות כיצד יוכל להיפטר מחובת התשלום.

כאשר ביקש עצה מידידיו - שהיו ״ישרי דרך״ כמותו - יעצו לו כי בעומדו לפני השופט ישבע כי הוא מטופל באשה וילדים רכים וכי אין בידו לשלם מאומה. לשבועת שקר זו - כך אמרו - יאמין השופט ויפטור אותך מכל וכל. שמח האיש מאד בעצה ״הנבונה״ ובהגיע המועד לבש מחלצות שהיו שמורות עמו לאירועים מיוחדים, אסר את מרכבתו ההדורה בארבעה סוסים אבירים ועמד לצאת לדרך אל בית המשפט.

שוטה שכמוך - אמרה אשתו - האם כך עומד אתה להופיע לפני השופט? כאשר תבוא לפניו ואתה לבוש כאחד הרוזנים ומרכבתך הדורה כל כך, איך תטען כי אתה חסר כל ואין בידך לשלם?...

שמע האיש את דברי אשתו והבין כי אמת בפיה על כן לבש בלויי סחבות וביקש משכנו שישאיל לו עגלה רעועה רתומה לסוס זקן...

כך הופיע לפני השופט.

כן הוא גם הנמשל - אמר המגיד מדובנא - העבודה הנדרשת מאתנו בעמדנו לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא רבה היא עד מאד, על כן כאשר אנו עומדים לפניו בתפילה עלינו לעמוד בלב נשבר ונדכה ורוח נשברה ומתוך בושה לבקש ולהצטער על מיעוט דעתנו בעבודתו. אדם העומד בתפילה מתוך גבהות לב - היאך יוכל לטעון כי אינו ראוי לעבוד כראוי וכנדרש...

"עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורתי" (כו, ה)

בגמרא מסכת יומא (דף כ״ח עמוד ב׳) דורשים חז״ל מפסוק זה שקיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין.

הקשה הגאון רבי אליהו מווילנא: היכן מרומז בפסוק זה ענין ״עירוב תבשילין״?

אלא - תירץ הגאון - נראה שטעות נפלה כאן ובדפוסים קדומים היה כתוב בראשי תיבות: ״קיים אברהם אבינו אפילו ע״ת״, ובמהלך השנים נפלה טעות כאשר אחד המדפיסים החליט מדעתו שראשי התיבות ״ע״ת״ כוונתם ל״עירובי תבשילין", ואילו הכוונה האמיתית ל״עירובי תחומין". מצווה יקרה זו של עירובי תחומין - סיים הגאון - מרומזת יפה בפסוק: ״עקב אשר שמע אברהם בקולי״, מפני שעל ידי עשיית העירוב אדם דש בעקביו חוץ לאלפיים אמה בשבת.