בגלל רבע שעה

כשאנו רואים צמד אחים תאומים, ושואלים בני כמה הם, ומי מהם גדול, ישיבו שהם בני אותו גיל: הלוא תאומים הם! אבל האחד מהם נולד רבע שעה לפני חברו? נו, רבע שעה אינה משמעותית בחיים. הדברים אמורים אף בתאומים בני שנה ושנתיים, על אחת כמה וכמה בני עשר או עשרים. וככל שהשנים חולפות, הולך אותו הפרש פעוט של רבע שעה וקטן, מתגמד ונעלם. כך לכאורה. אבל בפרשתנו נאמר אחרת: ״ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות אשר איתה בבית, ותלבש את יעקב בנה הקטן״. ובהמשך הפרשה: ״ויוגד לרבקה את דברי עשו בנה הגדול, ותשלח ותקרא ליעקב בנה הקטן. ותאמר אליו, הנה עשו אחיך מתנחם לך להרגך״ - הלוא דבר הוא! בני כמה היו תאומים אלו באותו פרק זמן? לא בני עשרים ולא בני שלושים, הם היו בני שישים ושלוש!

כיצד ניתן לקרוא להם ״הבן הגדול״ ו״הבן הקטן״ בשל אותה רבע שעה?

התשובה הפשוטה היא, שאין לנו כל מושג מהי רבע שעה בחיים!!!

רבי עקיבא היה רועה צאן עד לגיל ארבעים. בהמרצתה של רעייתו, רחל, פנה ללמוד תורה. הוא התעלה ביעף, ככוכב שביט, וכעבור שתים עשרה שנים של לימוד רצוף יומם ולילה פנה לשוב לביתו. כשהיה מאחורי הבית, שמע את קולו של רשע אחד שמקניט את רעייתו ואומר לה: ״אביך צדק כשהתנגד לנישואייך עם אותו רועה צאן! הוא נטש אותך כאלמנה חיה שנים כה רבות״. ורבי עקיבא שמע את רעייתו עונה: ״לו היה שואל אותי - היה נשאר תריסר שנים נוספות״! הוא שמע את הדברים - ומיד שב על עקבותיו לתריסר שנות התעלות נוספות, שבסיומן שב לביתו בראש עשרים וארבעה אלף תלמידים! רעייתו היתה לאשתו של גדול הדור, וזכתה לכבוד והערצה מבעלה הגדול, מתלמידיו, ומכל בני דורה כשאמר לתלמידיו ״שלי ושלכם - שלה הוא!״

אבל נשאלת שאלה: לאחר תריסר השנים הראשונות, כאשר פנה לשוב לביתו, וכבר הגיע לעירו, עמד ליד הבית, ושמע שאשתו מוכנה ורוצה שימשיך בלימודו מדוע סב על עקבותיו מבלי לפגוש בה? מדוע לא נכנס הביתה לומר ״שלום״, מדוע לא נכנס לחמש דקות?

והתשובה: משום שהוא ידע מה ערכן של חמש דקות! לולא ניצל כל חמש דקות בחייו, הוא לא היה הופך לתנא האלוקי "רבי עקיבא"!

ולא רק חמש דקות, אפילו שבריר של דקה. הגמרא (מס' ברכות נג.) מספרת: שבישיבתו של רבן גמליאל לא היו אומרים ״מרפא״, למי שהתעטש בבית המדרש - מפני ביטול תורה. ביטול תורה של שניה אחת! כסבורים אתם שזוהי ״מידת חסידות״? לא ולא! זה נפסק להלכה, עבורנו, ברמב״ם ובשולחן ערוך!

הגאון רבי אלחנן וסרמן זצ״ל נעל נעליים בלי שרוכים, ״נעלי סירה״, כדי לחסוך את הדקה היומית לרכיסתם!

אם זה המבט על ניצול הזמן, על ניצול החיים - היפלא שאדם שנולד רבע שעה קודם, קרוי ״הגדול״?

אנשים כאלו ניצלו את כל רגעיהם, כל ימי חייהם. עם מה אנחנו באים, מה יש בידינו להציג, כלום נוכל להראות לפחות שעה אחת מנוצלת במלואה? שיעור תורה אחד ליום?!

והדברים אמורים לא על ניצול בכמות בלבד, לא רק לנצל כל רגע ללימוד תורה. אלא גם על ניצול באיכות. שכאשר לומדים - ללמוד טוב, בעיון. וכאשר מתפללים - לדעת לפני מי עומדים, ועל מה מתפללים!...