כיצד מגבירים מוטיבציה ללמידה? (ג)

הנה תיאור נוסף, על פי מעשים שהיו. בישיבת 'דרכי השטייגען' סדר שני מתחיל רשמית ב-4:00. אבל מעשית? הלואי שב-5:00... ומה רצה ראש הישיבה לעשות? לתת 'קלאפ' (-דפיקה) על השולחן, ולהכריז כי היה לא תהיה. הסדר מתחיל ב-4:00 דייקא. ואנחנו נעמוד על כך בכל חומר הדין. ובכלל מי שמאחר שידע שהוא חב לאחריני וכו' כידוע, וכמו שנאמר: 'היינו שם'...

אמר לו פיקח אחד: הרי אם זה היה עובד, אז כולם היו עושים את זה, אלא על כרחך, שזה לא עובד. מה שחסר להם זה לא שעון, אלא סיבה להגיע מוקדם. תן להם את הסיבה! יש להוסיף עוד עיבוי, תוכן ויעד.

וכאן ניתן לתת מגוון רעיונות איך מעבים את הסדר שני מעיקרו:

* להכריז על תכנית שחוזרים על כל דף 4 פעמים, ואפילו לחלק טבלאות סימון עבור זה (לא חייבים לתת תגמול).

* להשקיע סכומים ומשאבים ב'סיום מסכת' מושקע ביותר, כשמובן ש'המסיימים' יזכו ליטול חלק בראש.

* לבחור מראש מסכתות קצרות כדי שיהיה פרקטי לסיים אותם בזמן קצר.

* לשנות את תכנית הסדר מעמוד ליום לדף ליום (או לפתוח 'מסלול דף' למשובחים).

* לעודד שליטה גם בעיקרי ה'רייד' לבקיאות, ע"י דפי מראי מקומות מתאימים.

* באחת הישיבות עודדו לכתוב הערות קצרות על סדר הבקיאות, הישיבה הדפיסה, ובשבוע אח"כ היו הערות חוזרות - 'מלחמתה של תורה'!

* לפתוח תכנית הנקראת "מזומנים", למעוניינים (כל אחד מסכם לעצמו בכתב את תוכן הבקיאות, וחוזר עליו עד לשליטה מוחלטת בחומר).

(כמובן אלו רק הצעות בעלמא, והכל לפי הענין, בהתאמה לכל מקום ומקום, העיקר 'לצאת מהריבוע').

והתוצאות – צאו ובידקו

ככל שעוזבים יותר את ה'קטנות' של שעת הגעה מדויקת, וויכוחי 'כן היית לא היית', ומשקיעים יותר בעיבוי התוכן, מגדירים יותר בחדות את מטרות ה'סדר', ומציבים יעדים מדידים ומלהיבים – משיגים תוצאות גם בשקיעות בלימוד, וגם בשמירת סדרים!