על סדום ועל שכנה

אנשי סדום נמחו מן העולם. עד כמה שידוע, בפתאומיות. ללא התראה. בני דור המבול הוזהרו מאה ועשרים שנה, נח הוכיחם בלא הפוגה. ואילו סדום נהפכה בחטף, נכחדה במטר אש וגפרית.

וכאן מתבקשת שאלה. נניח שלא היו זקוקים להתראה משום שמעשיהם מנוגדים היו למוסר האנושי הבסיסי, ומצפונם היה צריך למחות ולהוכיח. אבל מדוע דין כה נחרץ, מדוע אבדן מוחלט. השאלה מסתמכת על דברי המדרש בעניינו של קין, רוצח אחיו. היה זה רצח במזיד, ונגזרה עליו גלות כרוצח בשגגה בלבד. ומדוע? הסביר המדרש: ״לא כדינם של רוצחים דינו של קין, קין הרג ולא היה לו ממי ללמוד. מכאן ואילך, כל הורג קין יהרג. אף אנשי סדום, ששמרו עושרם לעצמם ״ויד עני ואביון לא החזיקו״, ואמרו: ״בואו ונשכח תורת רגל מבינינו״, בואו נכריז שהכניסה לקבצנים אסורה. איננו חברת סעד. התל״ג בראש מעייננו. זה מעוות, זה אכזרי ומרושע. אבל מדוע לא נידונו כשוגגים, הלא איש לא הורשע עדיין בעבירת קפיצת יד ולב, ולא היה להם ממי ללמוד!

שמא תאמר: היה להם ללמוד משכנם הגדול, מאברהם אבינו, עמוד החסד! נו, באמת. האם מישהו נתבע לכזו נדיבות? לשחוט עגל לכל אורח, כדי להאכילו לשון בחרדל? לרוץ לקראתם ולהשתחוות לפניהם, לקראם ״אדונים״ ולהתחנן לפניהם שיאותו להתארח בצילו? מעשיו של אברהם מופלאים הם, בכל קנה מידה. אפילו אמוראים קדושים תמהו: ״אנן מאברהם ניקום וניגמר״, האם נדרשים אנו ללמוד ממעשיו?! אנשי סדום, על אחת כמה וכמה!

התשובה על כך תנתן בסיפור מעשה.

קבוצה התאגדה לנסוע עם שחר לצאנז, אל הצדיק בעל ה״דברי חיים״ זצ״ל. תכננו להתפלל כ״ותיקין" ולהגיע לצאנז לאחר תפילתו של הצדיק, לקבל ברכתו ולשוב מיד. להרוויח יום עבודה. שמע יהודי זקן, והביע רצונו להצטרף. כשהגיעו לצאנז, היתה שם התפילה בעיצומה. עמדו בפתח, והמתינו לסיומה. הסתכל אותו קשיש וראה יהודים מתפללים, ובכותל המזרח עומד יהודי עטוף בטלית ומפזז, ורוקד, ומוחה כף, ומשורר בקול. היה המחזה מופלא בעיניו, וביקש להטיב לראות. התקדם עוד ועוד עד שעמד מול אותו יהודי נלהב, ולטש לעומתו עינים... לפתע פסק היהודי מרינתו, אחז באותו זקן, הוליכו עד לפתח בית המדרש - והשליכו החוצה...

הצדיק שב למקומו וסיים תפילתו בהתלהבות, ואותו זקן לא ידע את נפשו.

כשהסתיימה התפילה עמדו הבאים בשורה. הצדיק יצא, ובירך כל אחד. כשהגיע לאותו זקן אחזו בידו, נטלו עימו עד לפתח החצר, והשליכו החוצה...

נכנס הצדיק לביתו, ואותו זקן ממרר בבכי בחוץ. נכמרו עליו רחמי הגבאי והבטיחו: ״אשתדל להמליץ טוב בעדך״.

נכנס אל הקודש פנימה, ואמר: ״אותו זקן עומד בחוץ״... ״שיסע לו לכפרו״, קרא הצדיק, ״איני רוצה לראותו!״ ״הוא ממרר בבכי״, ניסה הגבאי לעורר רחמי הצדיק. ״כך נאה וכך יאה לו״, פסק הצדיק. ״הוא מבקש לדעת מה פשעו ומה חטאתו״, אמר הגבאי...

״כך״?! קרא הצדיק. ״כשרואים יהודי עובד את בוראו, מתבוננים בו כאילו היה חיה נדירה בגן חיות? לא מושפעים בכהוא זה? נותרים אדישים וקרים, סקרנים ומשועשעים?! מי שלא מושפע במאומה מעבודת ה׳ של רעהו, מעיד בעצמו שכבה כל זיק יהודי בקרבו. איני רוצה להכירו!״ ״אבל אם הוא בוכה, סימן שמשהו התעורר״, ניסה הגבאי. ״אם כך, הכניסו ויתברך״, הסכים הצדיק...

וזו התשובה לשאלתנו: אם יש לך שכן כאברהם אבינו ואתה נשאר איש סדום, סימן שכבה כל זיק אנושיות מלבך, ואין לך תקנה... אין דורשים ממך שתהיה כמוהו. אבל שמשהו ידבק בך...