לאורו נלך

'תגזור אומר ויקם לך'

סיפר מרן באחד משיעוריו וזה לשונו הטהור: "אנחנו מאמינים בני מאמינים, יש כמה ניסים שראינו במו עינינו, ישתבח שמו של הקב"ה.

היו הרבה אנשים שבאו אלינו לקבל ברכה, אשתו לא ילדה שלש עשרה שנה והרופא אומר שאינו רואה שום תקנה, בא אצלינו, אחרי שנה, הזמין אותי סנדק, והוא סיפר את זה בפני כולם: 'רבותי שלוש עשרה שנה לא היה לי ילדים הלכתי אצל הרב ברך אותי, עכשיו עשיתי אותו סנדק לבני'! כמה מעשים כאלה היו.

זה לא אני, לא בשבילי, בשביל התורה! התורה יש לה כוח חזק, ישתבח שמו של הקב"ה נתן כוח ביד התורה. לפני שבוע היה ניתוח ראש קשה מאד לגידול שהיה לאחד מהמשפחה, ועשינו תפילות בשבילו, פתחנו את ההיכל ועשינו לו 'מי שברך'. היה ניתוח מסוכן בראשו, אמרו להם יקח חמש שש שעות, אבל בשעתיים גמר, אמר הרופא הרוסי: 'הרגשתי שמלאך דוחף את ידי וגמרתי מהר, מימי לא היה לי ניתוח כזה! עכשיו הוא בריא לגמרי'.

התפילות של עם ישראל אל תזלזל בהם, דע לך הקב"ה מקבל תפילות עמו ישראל, אוהב את עמו ישראל, רואה אותם מוסרים נפש על התפילה, יתברך שמו 'רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם'". עכת"ד.

"משמרה"

פעם היה מנהג שקורים 'משמרה'. עכשיו הוא נתבטל. ביום שבת אחרי שגומרים לאכול סעודת שחרית, היו באים לבית הכנסת, והיה להם סדר לקרוא כך וכך פרקים מהתורה, כך וכך פרקים מכתובים, וכך בכל שנה היו משלימים את כל התנ"ך.

כמה מנהג טוב זה, בכך שגורים הפסוקים בפיו, כל שנה חוזר עליהם, שנה אחת לא יחזור – ישכח, 'נשכחתי כמת מלב הייתי ככלי אובד', גזירה על המת שישתכח מהלב אחר שתים עשרה חודש, מזה למדו רבותינו, שחייבים כל שנה לקרוא פרשת זכור, לזכור את מחיית עמלק, איפה כתוב כל שנה, אולי פעם בחיים שלו? אלא, אחרי שנים עשר חודש אם לא תחזור כבר שכחת, והפסוק אומר 'זכור אל תשכח', ועל כן כל שנה יש שבת זכור שיקראו את זכור.

כך כל דבר שאדם חוזר עליו, לכל הפחות שלא תעבור שנה מבלי לחזור עליו, ועל ידי כך יזכור.