התדר היהודי (יא)

בהמשך לגליון קודם תפקידה של האמא הוא להחזיר את השיח למקומו הנכון. וכך זה עשוי להיראות: אמא: "ממש מצער לשמוע מה שקרה, באמת חוויה לא נעימה. קודם כל הנה כוס מיץ קר". עדיף להשאיר אותה עם הזדהות רגשית והרגעה, למשך שעה-שעתיים, ורק אח"כ לדון בנושא. (לאחר שעתיים) שרי: "אבל אמא, מי צודקת, אני או המורה?" אמא: אני לא שופטת לצדק, אבל יש לי שאלה: האם מותר לסמינר לקבוע כללים לתלמידות? שרי: לי יש גם כן שאלה. האם מותר לסמינר לשקר ולהמציא דברים בשם גדולי ישראל? אמא: כמובן, שלאף אחד אסור לשקר. ומה לגבי שאלתי, האם זכותו של הסמינר לקבוע כללים? שרי: כן, אבל רק כללים הגיוניים. אמא: כלומר רק כללים שהם הגיוניים בעינייך. שרי: נכון. אמא: את הרי לא שונה מבת אחרת בסמינר, אז אני מבינה שהכלל צריך להיות הגיוני בעיני 500 תלמידות... שרי: הבנתי את הקץ'. כמובן שתמיד תהיינה תלמידות לא מרוצות מהכללים. אמא: נכון מאד, ולכן מקובל בכל העולם, שכללי מוסד לימודים מחייבים את התלמידים, גם כשהם לא מסכימים עמהם, כי אם לא יהיו כללים בכלל, בסוף לא יהיה מוסד. או שזה יהיה מוסד שלא מתאים לרמה שלך... שרי: אני מסכימה, אבל המורה אמרה שזה מחייב בגלל גדולי ישראל, ואני יודעת שגדולי ישראל לא אמרו את זה, אז יוצא שזה לא מחייב אותי. אמא: את נערה בוגרת, ויודעת להפריד בין עיקר לבין טפל. ובכן, הייתי מציעה להפריד בין הכלל לבין הטעם. לגבי הטעם - את חולקת על הסמינר, את אומרת שהמקור שגוי, ויתכן שאת צודקת. אבל לגבי הכלל - הרי סיכמנו שכללי המוסד מחייבים גם כשאיננו מסכימים עם הטעם. שרי: נכון, אבל אני שוחרת צדק. אני רוצה להילחם למען האמת. אמא: ומה עושים כששני כללי צדק סותרים זה לזה: הצדק אומר, שתלמיד לא יכול להפר כללי משמעת. והצדק אומר, שאסור להמציא מקורות שלא קיימים. איך תכריעי איזה צדק גובר? שרי: אני יחשוב על זה...

ניתוח הדברים: האמא מיסגרה את כללי הסמינר מחדש. במקום להשאיר אותם מעורבבים עם הסברים שנויים במחלוקת, ועם שיח של התרסה הדדית, היא החזירה את הכלל למקומו: כלל שמחייב כי הוא כלל. היא הפרידה החוצה מתוך השיח את כל המרכיבים הרעילים: הויכוח על הטעם, ההתנצחות, והטעם המר. בנוסף, האמא נשארה רגועה, כי היא עצמה גם יודעת שהיא לא חייבת לנצח בדיון הזה.