לא לקחת שוחד!

התופעה ידועה. בכל משפחה בה כמה ילדים, אין האחד דומה לחבירו. כל ילד ואופיו, כל אחד וכישוריו, כל אחד - ורגישותו. לאבותינו היה פתגם חכם: חמש אצבעות ביד, וכל אחת שונה מאחיותיה...

גס בכיתה ישנם ילדים רבים, ברמות שונות. חלקם מוכשרים יותר, חלקם מוכשרים פחות. אלו מתבלטים לטובה, ואלו - להיפך. מחנכים רבים, ולפעמים גם הורים, נוטים להתייחס בצורה שונה לילדים שונים. לאחד מוותרים על הכל, מוחלים על הכל. כל משובה ומשוגה נסלחת, בגלל החן שלו, או הכישרונות. בגלל היותו הבכור, או בן הזקונים... לאחר - מתייחסים בביקורתיות, מעירים על כל דבר. משום שהוא באמת שובב ופרוע, או עצל ללא תקנה. נודניק, או נחשל. זה טבעי, אבל לא בהכרח צודק...

כולם מבינים, שזה לא צודק לדון תמיד את הנחשל לכף חובה. שיש לעודד אותו, ולשבח כל רסיס הצלחה וכל שביב מאמץ. רק כך אפשר יהיה לקדם אותו, לחלץ אותו מרגש הנחיתות, להשיב את כבודו האבוד - לפעמים יכול חיוך להציל נפש מישראל, לדורי דורות!

אבל לאידך גיסא, חושבים שאין זה כה נורא לסלוח למוצלח, להעלים עין ממגרעותיו. מפרשת השבוע נלמד, שזוהי עוולה לא פחותה. אסור לטפח בו הרגשה שהוא מושלם. שהוא מעל לביקורת, חסין מפני עונש. יחס כזה, יגרום לאישיותו עיוות חסר תקנה!

פסוק מפורש הוא: ״בן חכם, מוסר אב. ולץ, לא שמע גערה״. פירש רבינו יונה זצ״ל: כשנראה בן חכם, נדע שאביו הדריכו וייסרו. ואם נראה לץ ופורק עול, נדע שלא שמע גערה! ורבנו הרלב״ג זצ״ל הביא על כך את האמור באדוניהו, שהתנשא למלוך משום שלא עצבו (הוכיחו) אביו מימיו - לימדך שהמונע תוכחה מבנו, מביאו לידי מיתה. והמדרש הוסיף דוגמאות למכביר: אברהם אבינו לא הוכיח את ישמעאל, ויצא לתרבות רעה. יצחק אבינו העלים עין ממשוגות עשיו, ויצא לתרבות רעה. דוד המלך מחל וסלח לאבשלום, ומרד נגדו. והמדרש ביאר כך בפסוק: ״טוב כעס משחוק". מוטב להראות הקפדה על מעשים שאינם ראויים, מלפוטרם בבת שחוק המעניקה להם הכשר!

מצות ההליכה בדרכי ה' מורה לנו כיצד לנהוג: ״אשר לא יקח שוחד״. וכי איזה שוחד יכול האדם להציע לבוראו? מפרש רבנו הרמב"ן זצ"ל: אפילו הצדיק, אם יעשה עבירה קלה, לא ישמשו מצוותיו כשוחד, אלא יענש בעבור העבירה - ויקבל שכר בעבור מצוותיו!

נכונים הדברים, אף שיש לזכור וליישם לגבם את הכלל ש״תהא שמאל דוחה וימין מקרבת״. להדגיש שהתוכחה באה מתוך אהבה ולשם תיקון. אבל שבעתיים נכונים הדברים לגבינו אנו. ודאי, גדושי מעלות אנו, ומי כמונו מודעים להם. אבל אם נתאמץ נאתר אי אלו חסרונות, קלושים וזניחים ככל שיהיו. ואסור שאהבתנו העצמית וגודש מעלותינו יהוו שוחד שיעוור את עינינו. עלינו לאבחן את חסרונותינו, ואם יקשה עלינו נטה אוזן לדברי מבקרינו, ונשתדל לתקנן. נגדור גדרים ונחליט החלטות שיעזרו בידינו למזערן!