מטמונים מהפרשה

"והיה עקב תשמעון וכו'" (ז,יב).

זקן אחד, חסך לבנו הצעיר סך גדול של אלף זהובים. מכיון שהילד היה עדיין רך בשנים, ביקש הזקן מסוחר אחד, שיהיה אפוטרופוס על בנו ועל ממונו. גידל הסוחר את הילד בביתו, וכאשר הפך לבחור, מצא לו הסוחר עבודה בחנותו. שיהיה רושם את כל הסחורות הנכנסות והיוצאות, והיה משתכר מעבודה זו למחייתו.

לימים נודע לבחור, כי אצל הסוחר מופקדים אלף זהובים השייכים לו, על כן, פנה אל מיטיבו וביקש כי יתן לו את הכסף. לשם מה לי לעבוד אצלך? אמר הבחור – והרי אני יכול לחיות בכבוד רב מן הכסף אשר שייך לי?

אם ברצונך לקבל את הכסף – השיב הסוחר – אני מוכן ומזומן לתתו לך, אולם, לו לעצתי תשמע, אין הדבר כדאי לך כלל וכלל, כי אם תפסיק את עבודתך ותחיה מהכסף השמור לך, לא יעבור זמן רב והוא יכלה, ולא ישאר ברשותך מאומה; על כן, המשך בעבודתך, והתפרנס ממנה כאשר נהגת עד היום, והכסף יהיה שמור לך אצלי בבטחון.

כן הוא גם הנמשל – אמר המגיד מדובנא – אצל הקב"ה כביכול "מופקדת" זכות האבות הקדושים, אברהם, יצחק ויעקב, אולם אם יתן לנו הקב"ה את זכות האבות, הלא נאכל אותה "פרוטה אחר פרוטה" עד שתכלה לגמרי...

משום כך, אומר הפסוק: "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אתם" ובזכות זה יתן לכם הקב"ה את כל צרכיכם, ואילו זכות האבות "ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך" – היא שמורה לכם בשלימות!

"ועצר את השמים ולא יהיה מטר" (יא, יז).

שנה אחת היתה שנת בצורת קשה. השמים היו בהירים לגמרי, ולא נראתה כל עננה או סימן לגשם. גדולי ישראל קראו לצום ותפילה להעביר את רוע הגזירה.

בבית מדרשו של הצדיק רבי ישראל בעל שם טוב, התאסף קהל גדול לתפילה וזעקה. ראה הצדיק אדם אחד, מפשוטי העם, הקורא קריאת שמע בכוונה רבה, וכאשר הגיע לפסוק: ״ועצר את השמים ולא יהיה מטר" געה בבכיה מתוך כוונה גדולה.

אמור נא לי - פנה הבעל שם טוב אליו לאחר התפילה - אילו כוונות כיוונת כאשר אמרת את הפסוק: ״ועצר את השמים ולא יהיה מטר"?

איש פשוט אני - ענה האיש - ואין אני מבין בכוונות, אולם בקשתי מהקדוש ברוך הוא ש״יעצור" (יסחוט) את השמים, כפי שעוצרים זיתים וענבים, ואז לא ישאר המטר בשמים אלא ירד לארץ...

התפעל הבעל שם טוב מדבריו הפשוטים של היהודי ואמר: אכן, בזכות תפילתך הכנה, כדאי שירדו גשמים!

ואכן לעת ערב נתקדרו השמים וגשמי ברכה החלו לירד.