לאורו נלך

יום אחד מקבל הרב הראשי של צרפת טלפון, על הקו השני מדבר הכומר מהכנסיה ואומר לרב, דבר סתר לי אליך ואני מבקש שתבוא אלי בדחיפות. הרב נפגש עם הכומר ולתדהמת הרב אומר לו הכומר, תדע לך שאני יהודי ולא ידעתי יום מותי כי כבר זקנתי, ולכן אבקש ממך בכל לשון של בקשה שתגיד עלי קדיש בהלויה שלי.

הרב שעדיין היה המום אמר לכומר זו בקשה קשה, אבל בעוד כמה ימים אני עולה לארץ ישראל לימים ספורים, ואני ילך לרב גדול של היהודים הלוא הוא מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל ואני אשאל אותו אם אפשר לומר קדיש בהלוייה לא יהודית ואחזיר לך תשובה.

ואכן כשהגיע הרב של צרפת לארץ הלך לביתו של מרן זצ"ל ושאל אותו אודות הכומר שנתגלה כיהודי אם אפשר לומר עליו קדיש. אמר לו מרן זצ"ל שיקח איתו עשרה יהודים ויתרחקו מהמקום של הכנסיה, ושם יגיד את הקדיש, והרב של צרפת הודה למרן וקם ללכת.

אלא שלפתע הוא ראה שמרן הקדוש פורץ בבכי, אמר לו הרב מדוע מרן בוכה, האם אמרתי דבר שלא צריך לומר? אמר לו מרן ואיך לא אבכה, יהודי שבא מזרעם של אברהם יצחק ויעקב "חי" כמו גוי כל ימיו, לא שבת ולא תפילין, לא טהרה ולא כשרות, והיהודי הזה הוא כמו אחי כי כולנו בניו של מלך מלכי המלכים, ואיך לא אבכה עליו שהגיע לתהום כה עמוקה ברוחניות. אלה הם גדולי ישראל שכואב להם על כל יהודי.

ומעשה שהיה: מרן זצ"ל היה רגיל ליתן פעם בשבוע שיעור בבית כנסת בתל אביב.

ביום מן הימים הרב הגיע קצת באיחור וראה שיושב בחור צעיר ופיו מלא בחכמת התורה ומסר שיעור עד לבואו. כמובן שהוא ירד מיד מהבמה כשראה את מרן, והרב נתן את השיעור הנפלא.

לאחר השיעור הוא ניגש לאביו של הבחור ואמר לו, אשריך שזכית לבן תלמיד חכם.

אמר לו האבא: מחילה הרב, זה לא הבן שלי, זה הבן של הרב!

מה פירוש הדברים? שאל מרן בתמיהה.

השיב האבא ואמר לרב: לפני כעשור שנים הרב דיבר והוכיח בשיעור על זה שצריך להוציא את הילדים מהבתי ספר הרגילים, ולהכניסם לתלמודי תורה וכך עשיתי. וברוך ה' היום הוא תלמיד חכם והכל בזכות הרב.