מה יצא לו מזה?

הפרשה מתחילה בתמיהה. ״ויקח קורח״: מה לקח? לא כתוב...

המפרשים עומדים על כך, ומתרצים תירוצים שונים: ״לקח מקח רע לעצמו״, ״ליבו לקחו״, ״לקח עצמו לצד המחלוקת״.

כל התירוצים נכונים, ובכל זאת אולי יורשה לומר, שאין מקרא יוצא מידי פשוטו, וממש זאת רצתה התורה הקדושה לומר: ״ויקח קורח״, מה לקח? כלום!...

למה הכוונה? פשוט מאוד: נניח שצייד יוצא לצוד ונתקל בצבי ישן. ונניח, שהוא מתקרב אליו בשקט בשקט - ותופס אותו. יש לו משהו ביד? בטח! הוא צד צבי! אבל נניח, שצייד יוצא לצוד ורואה נמר ישן. הוא מתקרב בשקט בשקט ומתנפל עליו בשתי ידיו, יש לו משהו? אולי לנמר יש, ארוחת בוקר.

כשקורח הולך לחלוק על משה רבינו, איש האלוקים, שחולל את כל הניסים במצרים וקרע את הים לפני בני ישראל, הוריד להם מן והוציא מים מן הסלע, עלה לשמים והוריד את התורה, האם יש לו איזה שהוא סיכוי לנצח? הרי זו מערכה אבודה מראש! ״ויקח קורח״ - וכלום לא לקח. האדמה לקחה אותו...

קורח, כמובן, לא היה הראשון ולא היה האחרון. ׳זכות הראשונים׳ מגיעה אולי לדור הפלגה, שהחליטו לבנות מגדל וראשו ׳בשמים׳, להציב בראשו פסל ובידו חרב המופנית כלפי מעלה, אל השמים... זה נשמע כל כך מגוחך, כל כך ילדותי! כשיתוש נלחם בבן אדם, יש ליתוש סיכוי. העקיצות מעידות על כך. אבל כשבן אדם ״נלחם״ בבורא - הרי זה מצחיק, איזה סיכוי יש לו?... הקדוש ברוך הוא אפילו לא הרג אותם, רק שינה את שפתם, וכבר זרקו פטישים איש על ראש רעהו...

אבל האנושות לא לומדת לקח. פרעה ניסה להיות גיבור. אנו יודעים במה שילם על כך, ממכת דם ועד לים סוף שפלט את גופותיהם של פרשי מצרים, שארית גאוותם... פרעה, פשוט, לא בחר את היריב הנכון. הוא יכול להלחם בכוש, במדיין, אבל להלחם בבורא עולם - זה גדול עליו...

האם למדו את הלקח? ודאי שלא!

סנחריב ניגף לפני שערי ירושלים, עם מאה שמונים וחמש אלף ראשי גדודיו וחייליהם. המן התנדב למלא את מקומם. הוא ביקש להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים. יועצי המלך הזהירו אותו שאין לו סיכוי. הזכירו לו מה עשה ה׳ לפרעה, לסיסרא, לסנחריב. אבל הוא ביטל את הדברים: ״אלוק שאיבד את פרעה, כבר זקן הוא״... איזו שטות! מה שבטוח, שהמן לא הגיע לזיקנה, והעניק לבני ישראל עוד יום ששון ושמחה. נו, אז למדו את הלקח? איפה! עצמותיו של אנטיוכוס התפקקו, במוחו של טיטוס ניקר יתוש, כן יאבדו כל אויביך, ה'! ועד להתאבדותו של היטלר, ומותו המסתורי של סטאלין. בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו, והקדוש ברוך הוא הבטיחנו על ידי נביאיו: ״כל כלי יוצר עלייך לא יצלח״! סדאם חוסיין, הוא ההוכחה האחרונה! ובקרוב בעז"ה גם ההוא מ"אירן".

כי כך השמיענו רש״י על הפסוק: ״קומה ה׳ ויפוצו אויביך, וינוסו משנאיך מפניך״ - ששונאי ישראל הם משנאיו של הקדוש ברוך הוא, והוא הנלחם בהם!

הדבר נכון לגבי השונאים המבקשים להשמיד את העם, מפרעה ועד לשליטי ערב, והוא נכון גם לגבי אלו המבקשים ללחום בתורה ובמצוות, כמו קורח לפני שלושת אלפים שנה - כמו היוונים בתקופת הבית השני - וכמו שונאי הדת שבימינו, המתנכלים לכל הקדוש והיקר לנו. לחינוך הטהור, ללומדי התורה, לבתי הכנסת ולמקוואות, לכל דבר שבקדושה.