מטמונים מהפרשה

"וזאת תורת זבח השלמים" (ז, יא).

במדרש (תנחומא סימן ו') מובא: כי בשעה ששמעו אומות העולם את מצוות הקורבנות באו אל בלעם ושאלו: מדוע ציווה הקב"ה לישראל שיביאו לו קורבנות, ולנו לא ציווה דבר? אמר להם בלעם: התורה היא "שלום", ומי שקיבל את התורה שהן כתובין בה, צריך שיקרב קרבן! אתם מתחילה פסלתם אותה, ועכשיו אתם מבקשים להקריב קורבנות?

את דברי המדרש הללו – הנראים לכאורה תמוהים – ביאר המגיד על פי משל: עני אחד היה לו אח עשיר במדינת הים שהיה שולח לו מדי חודש בחודשו סכום כסף למחיה, כך נהגו זמן רב.

פעם אחת הפסיק העשיר לשלוח את הכסף, ועד מהרה צבר העני חובות רבים למעלה ראש. כעבור שנתיים הגיע העשיר להשתתף ביריד הגדול שהתקיים בעירו של אחיו העני. טרם פתיחת היריד סר העשיר אל בית אחיו ואמר לו: ערוך נא חשבון כמה אתה צריך ואתן לך כי כבר מזה שנתיים לא שלחתי לך דבר. שמח העני שמחה גדולה ועד מהרה פתח את פנקסיו לפני אחיו ומטיבו שם הראה לו את חובותיו הרבים שהצטרפו יחד לסכום גדול. אתן לך את מלוא הסכום – אמר העשיר – אולם זאת אבקש ממך, אל נא תטריד אותי במשך היריד כי אני עסוק בעסקי מאד, על כן בתום היריד סור נא אלי ואתן לך את הכסף. למחרת היום נפתח היריד והעשיר עמד בחנות ששכר שם ועמו מלאי גדול של בדי משי המתאימים לתיקון בגדי משי יקרים. קונים רבים הצטופפו בחנותו, קנו ואף שלמו לו במיטב כספם.

אל המקום נזדמנה אשתו של האח העני, וכאשר ראתה את העשיר עומד בין הקונים הרבים ובידיו שטרי מזומנים לא התאפקה, מיהרה אל בעלה וסיפרה לו את אשר ראו עיניה.

לך אל אחיך – הפצירה האשה בבעלה – ובקש ממנו את הכסף עכשיו! אבל הלא זאת בקש ממני – מלמל העני – שאתן לו מנוחה במשך היריד ורק לאחר מכן אפנה אליו.

זאת עשה – יעצה האשה בעורמה – לך אל חנותו ועשה עצמך כבוחן בדי משי ובתוך כך הכנס עמו בדברים ובדרך אגב הזכר לו את עניין הכסף...

הלך העני אל החנות והחל ממשש את בדי המשי היקרים...

כאשר ראה אחיו את מעשיו הבין מיד את כוונתו, על כן פנה אליו ואמר: מה לך ממשש את הבדים? האם יש לך בביתך בגדי משי יקרים הטעונים תיקון?... והרי אני יודע היטב שאין לך!

כן הוא גם הנמשל – אמר המגיד מדובנא – כשנברא העולם התקיים על גמילות חסדים, ומשקבלו ישראל את התורה היה העולם עומד על התורה ועל גמילות חסדים, ולאחר שנצטוו ישראל על עבודת הקרבנות, העולם עומד על שלושה דברים: תורה, עבודה וגמילות חסדים!

וזו היתה טעותם של אומות העולם, שחשבו כי הקרבת הקרבנות היא ענין בפני עצמו, על כן באו ושאלו מדוע לא נצטוו אף הם בהקרבת קרבנות? על כך השיב להם בלעם שהקרבנות אינן אלא "שלום", דהיינו באו להשלים את אשר נחסר עד עתה, ומשום כך רק מי שקיבל את התורה הוא זה שראוי להקריב קורבנות!