לאורו נלך

"שלש תמיהות תמהתי עליו!"

החסיד חכם צדקה חוצ'ין זצ"ל, מייסד ביהכנ"ס "שמש צדקה" יחד עם קהל חסידיו היו מקיימים בחבורה יחדיו מידי שנה בשנה בשכונת בית ישראל באחת החצרות "מצות מצוה" בערב פסח אחר חצות היום, כהלכתה עם כל ההידורים, כאשר המשגיח הוא המקובל חכם סלמאן מוצאפי זצ"ל.

בערב פסח תש"ה, עת היה מרן שליט"א אברך צעיר, הגיע למאפייה של חבורה קדושה זו (שגם אביו נמנה עמהם), כשבכיסו חצי קילו קמח עבודת יד, כדי לקיים את דברי השו"ע (סי' חת"ן) לכחילה לקיים את מצות אכילת מצה בליל פסח כשאפוה לאחר חצות היום דומיא דהקרבת קרבן פסח שהיתה לאחר חצות.

הוא הוציא קמח מכיסו ופנה לאופה בבקשה אם אפשר לאפות לו. האופה שהיה לחוץ מהעבודה הקשה צעק עליו: "מה באת עכשיו, האינך רואה יש פה חכמים אופים? אל תפריע לנו עכשיו!". רבנו שתק ולא דיבר מאומה, הוא חיפש כסא והתיישב עליו, הוציא מכיסו "שולחן ערוך" קטן עם "באר היטב" והחל גורס בהלכות פסח, הלכה אחר הלכה, סימן אחר סימן בשקידה. חכם סלמאן מוצפי זצ"ל אמר לבנו הג"ר בן ציון מוצפי שליט"א, אני עקבתי אחר מעשיו ותמהתי עליו שלוש תמיהות. האחת, איך אפשר להתרכז בלימוד במקום המוני של אפיית מצות, זה צועק מפה, זה עם הקמח, זה עם מצה ואעפ"כ הוא מתיישב ללמוד. זאת ועוד, איך הוא חשב לקחת עמו ספר אפילו בערב פסח. בחגים בשבתות ובימות החול ודאי שהוא לומד, החידוש הוא שבערב פסח אשר אין לך יום עמוס כ"כ כהיום הזה ואעפ"כ הוא יושב ולומד. ויבוא השלישי, על תוכן הלימוד, שהוא לומד את פסקי השולחן ערוך לבד באשר ידעתי שהוא גאון והוא כבר למד ושינן את הלכות אלו עשרות ומאות פעמים שבודאי הוא יודע אותם על בוריים בעל פה, ואעפ"כ הוא מסוגל לחזור ולשננם שוב ושוב... "באותה שעה אמרתי בודאי שזה יהיה גדול הדור".