לאורו נלך

סיפר הרב מ.ח. מזרחי שליט״א, רב שכונה בבת-ים, שפעם אחת הוצרך לנסוע באופן דחוף לביתו של מרן זצ"ל בירושלים על מנת שיחתום על טופס מיוחד. ״הגעתי לביתו של הרב בשעה 8:30 בבוקר. נקשתי בדלת. רעייתו הרבנית מרגלית ע״ה פתחה את הדלת. שאלתי אותה: ״היכן כבוד הרב?״ ״הוא ישן״ - השיבה הרבנית - ״הרב ביקשני להעירו ב-9:00 בבוקר.״ ״ישן?!- תמהתי - ״בשעה 8:30 בבוקר?״

״אני רואה שאתה מתפלא שהרב ישן עד שעה כה מאוחרת. אך דע לך שאתמול בחצות הלילה התקשרו לרב מארה״ב ושאלו שאלה בעניין דחוף״ - סיפרה הרבנית - ״השאלה הייתה כנראה לא קלה במיוחד. הרב התייחס בכובד ראש לשאלה ועיין בספרים עד השעה 7:00 בבוקר. לאחר מכן הוא ענה לשואל ומיד הוא התפלל שחרית. ב-8:15 בבוקר הלך לנוח וביקשני להעירו בשעה 9:00 בבוקר...״

סיפר מרן זצ"ל: כשהייתי צעיר ביקשו הרבה שאלמד להיות מוהל, להיות מוהל זאת לא בעיה, תוך שלושה חדשים אפשר ללמוד זאת, אבל אם אהיה מוהל כל אחד יבוא לבקש אותי ולא אוכל ללמוד תורה, כל יום אקפוץ ממילה למילה, מאליהו הנביא לאליהו הנביא, ותורה מה תהא עליה, מתי אלמד תורה, אצטרך לסגור את הספריה שלי, לא הסכמתי להיות מוהל ב"ה.

אע"פ שקצת מטרידים אותי בסנדקאות, זה לא כמו מוהל, אנשים לא כל כך ששים לכבד בסנדקאות, האבא של אבי הבן רוצה לשבת בסנדקאות והאבא של האמא גם רוצה, הם רבים ביניהם ולא תמיד נותנים לו, וממילא כמה כבר יש סנדקאות, פעמיים שלוש בשבוע זה עובר. מה שאין כן מוהל צריך ללכת ממילה למילה, ואין לדבר סוף. ומתי אלמד תורה? תורה אין לך למעלה ממנה, ו"תלמוד תורה כנגד כולם".

ועוד סיפר מרן: מעולם ברוך ה' איני זוכר איזה חלום שחלמתי, היו חלומות, אבל איני שם לב עליהם בכלל, קם בבוקר לא זוכר שום דבר, גם אם היה איזה חלום אני שוכח אותו. רק איזה פרט דברים מיוחדים.

פעם אחת למשל תירצתי איזה תרוץ שהקשו על הריב"ש – רבי יצחק בר ששת, אחד הגאונים שהיו לפני 700 שנה. היתה קושיא גדולה עליו ועמלתי וטרחתי הרבה עד שתירצתי אותה.

בלילה אני רואה [והנה עומד לנגדי אדם זקן נשוא פנים שזקנו יורד על פי מדותיו], אמר לי: אני הריב"ש, תבורך מפי עליון שתירצת את דברי"! זה נשאר בזכרוני, אבל דברים אחרים איני זוכר ואיני שם לב עליהם.