עקשנות (ז)

ישנו כלי מאד יעיל לנערים עקשנים/כוחניים, והוא 'שיחות טיפוליות'. דרך שיחות אלו ניתן לרדת יחד עם הילד לשורשי הבעיה, ולנווט את חשיבתו והתנהגותו - לאט ובהתמדה - לכיוון הנכון. השיחות יכולות להיערך על ידי הורים, מחנכים, חונכים או מטפלים רגשיים (כדאי לחפש חונך או מטפל רגשי שיש לו נסיון עם נערים עקשנים). אולם צריך לדעת איך לנהל את השיחות, כי בדרך כלל לא מנהלים אותן נכון, ואז במקום להועיל הן מזיקות.

התנאי הראשון לשיחה הוא, שהילד ירצה לשוחח עמנו, ו'יהיה איתנו' בשיחה. אם הילד אינו רוצה לשמוע, והמבוגר בעצם מדבר אל עצמו בנוכחות הילד, כשהילד מצידו רק מצפה לרגע סיום השיחה, אין סיכוי שזה יועיל משהו.

איך גורמים לילד לרצות לשוחח? ננסה לתת כמה עצות:

1 – הפרדת השיחה מהאירוע

להפריד את השיחה מכל אירוע שלילי שקשור לילד. לעתים עדיף לדבר איתו באופן מופשט על דברים שקורים עמו, ולא על אירוע מסוים. ובכל מקרה, בוודאי שלא לשוחח סמוך מיד לאירוע השלילי.

2 – זמן ומקום נוחים

להשתדל שהשיחה תתקיים בזמן ובמקום שיהיה נח למבוגר ולילד. אין בזה כללים קבועים. לפעמים נח לשוחח במטבח סגור בשעת ערב לאחר שרוב הילדים הלכו לישון, ולא נח לשוחח בסלון צפוף כשכל הבית 'חוגג' מסביב. ולפעמים עדיף לקיים את השיחה בחוץ, במרחב הפתוח. אם הילד ממהר לצאת למשחק עם חבריו, הרי שלא נח לו לשוחח כעת.

3 – בקשת רשות

לבקש רשות מהילד לשוחח: "אני יכול לשוחח עמך על משהו חשוב"?

4 – נימה רגועה

להשתדל לשמור לאורך כל השיחה על נימת דיבור רגועה ומכבדת, ולא להיקלע לנזיפות ומתחים. אם הילד נעשה נסער ומדבר לא יפה, לנסות להרגיע אותו בעדינות, ואם זה לא מצליח - לדחות את השיחה לזמן אחר.