לאורו נלך

גדולתו של מרן בתורה, ידועה היתה לכל. וגם תלמידי חכמים עצומים, וביניהם גדולי הדור ופוסקי הדור, נעזרו בו לרוב. שאלות קשות הוגשו לפתחו של מרן, ואולם, לעתים נעזרו בו גדולי הדור, גם באשר למציאת מקורות עלומים. בביתו של פוסק הדור הגאון רבי שמואל הלוי וואזנר, מחבר שו"ת "שבט הלוי", מבני ברק, צלצל הטלפון. שיחת הטלפון נתקבלה מעבר לים, מארצות הברית הרחוקה. על הקו היה ידידו, הגאון רבי מנשה קליין, בעל שו"ת "משנה הלכות".

"שלום עליכם, רבי שמואל" דרש הרב קליין בשלום ידידו. "עוסק אני בענין מסויים, בשאלה שהובאה לפני, ומחפש אני מקור לכך בספרי האחרונים. האם הנך זוכר נדון שכזה, באחד מספרי האחרונים?"

הרב וואזנר החל מעביר במוחו את ספרי האחרונים. הוא זכר שעסק אי פעם בנושא זה, אבל משום מה, לא הצליח לזכור את המקור המדוייק. שמא מופיע הדבר בשו"ת חתם סופר, ואולי בשו"ת רבי עקיבא איגר...

"רבי מנשה" אמר, "אני זוכר שעסקתי בכך פעם, אבל המקור המדוייק נשמט מזכרוני, משום מה. אלא שיש לי עצה עבורך. אתקשר אל חכם עובדיה יוסף, ואשאל אותו. הוא בוודאי זוכר את המקור לענין זה."...

כעבור דקה צלצל הטלפון בבית שברחוב הקבלן בירושלים. על הקו היה הרב וואזנר, שביקש לשוחח עם חכם עובדיה.

"שלום עליכם, הרב וואזנר" בירך מרן את ידידו, ושאל לבקשתו. הרב וואזנר פרש את השאלה בפני מרן, וביקש: "האם כבודו זוכר את המקור בספרי האחרונים לעניין זה?"

תשובתו של מרן לא אחרה לבוא. "אכן, הנני זוכר היטב. כבודו עסק בכך, בספרו 'שבט הלוי'. התשובה נמצאת בכרך פלוני, בסימן פלוני", ומרן החל מפרט באוזני הרב וואזנר, את צדדי הספק ואת הראיות לכאן ולכאן, וגם את מסקנתו שלו, של הרב וואזנר, באותו ענין.

התרגשות רבה אחזה ברב וואזנר. העובדה כי מרן בקי עצום בכל ספרי הראשונים והאחרונים לא הפתיעה אותו. הלא משום כך חייג דוקא אל מרן, על מנת להיעזר בו. ההתרגשות שאחזה בו, היתה נוכח בקיאותו של מרן בחיבוריו שלו. הוא לא שיער כי מרן בקי עד כדי כך גם בספריו שלו.

הנה, תשובה שהוא עצמו עסק בה לפני שנים רבות, ואשר הופיעה באחד הכרכים הראשונים של חיבורו, שראה אור לפני עשרות שנים, גם היא חקוקה במוחו של מרן.

הוא הודה למרן על תשובתו, ומיהר לצלצל לידידו רבי מנשה קליין, לבשר לו על המקור העלום שנמצא...

נכדו של הרב וואזנר יודע לספר על מקרה דומה נוסף, בו ישב זקנו ולמד באחד מכרכי "יביע אומר", כאשר לפתע הבחין כי מרן מזכיר את דבריו שלו, באחד מכרכי שו"ת "שבט הלוי". הוא ביקש מנכדו להביא לפניו את אותו כרך, כיון שמשום מה לא זכר כי כך כתב.

וכאשר נוכח לראות כי מרן צדק בדבריו, הביע את התפעלותו באוזני נכדו: "רואה אתה? כך צריך ללמוד, כמו שחכם עובדיה לומד!"