מטמונים מהפרשה

"בני הם אשר נתן לי אלקים בזה" (מח, ט).

יש לבאר – אמר הגאון רבי יהודה ליווא, הידוע בכינויו המהר"ל מפראג – למה התכוון יוסף במה שאמר "בזה"?

אלא – תירץ המהר"ל – יוסף רמז בזה למה שאמרו לנו חז"ל בגמרא מסכת סוטה (דף לו) שעתיד היה יוסף להוליד י"ב שבטים, אולם מחמת המעשה באשת פוטיפר, נגרם שלא נולדו לו אלא שני בניו אלה בלבד. וזה שרמז יוסף באומרו "בזה", כי המילה "זה" בגימטריה י"ב שבמקומם נתן לו אלוקים רק "ב".

"ויאמר ישראל אל יוסף ראה פניך לא פללתי וגו' (מח, יא).

בספר חנוכת התורה, ביאר הרבי ר' העשיל מראקא, פסוק זה באופן נפלא, על פי דברי הגמרא במסכת שבת (דף לג) שם נאמר, כי אדם העובר עבירה נחלה בחולי "הדרוקן" ופניו מוריקות. ועוד אמרו בגמרא שם (דף קי) מה היא התרופה ל"הדרוקן" שישתה "תרין בשיכרא" ויתרפא מחולי זה, אמנם משקה זה מעקר את האדם ולא יוכל להוליד. משום כך אמר יעקב ליוסף: "ראה פניך לא פללתי", שמראה פניך לא נשתנו וסימן מובהק הוא שלא חטאת, ואם תאמר שמא שתה "תרין בשיכרא", ומשום כך פניו אינן מוריקות, לכן הוסיף ואמר: "והנה הראה אתי אלקים גם את זרעך", ואם כן מוכח שלא שתה משקה זה שהרי הוליד את מנשה ואפרים!

"האלקים הרעה אתי מעודי עד היום הזה" (מח, טו).

הנהגת הקדוש ברוך הוא עם עמו – דייק רבי מאיר לייבוש מלבי"ם – היא כהנהגת רועה הצאן עם עדרו, שאין הוא מביט על צאנו האם זכאים הם לצאת היום למרעה, או שמא קלקלו במעשיהם, ואין לתת להם את מחייתם...

כך גם נוהג הקדוש ברוך הוא עם ישראל, מספק הוא את מחייתם וכל צרכיהם גם אם חטאו לפניו וקלקלו במעשיהם...

"אשר לקחתי מיד האמרי בחרבי ובקשתי" (מח, כב).

מבאר רש"י: בחרבי ובקשתי – "בצלותי ובבעותי", היינו על ידי תפילה. מפני מה – הקשה הצדיק רבי מנחם מנדל מקוצק – נמשלה התפילה לכלי מלחמה "קשת"?

אלא – תירץ הרבי – כאשר האדם מבקש לירות חץ מתוך הרשת, ידוע הדבר כי ככל שהוא ימתח את מיתר הקשת יותר כך יעוף החץ למרחק גדול יותר.

כן הוא גם בעניין התפילה – סיים הרבי – ככל שהאדם יתאמץ וימתח את מיתרי לבו בכוונת התפילה, כך תגיע תפילתו גבוה יותר ותבקע רקיעים!