מעשה אבות סימן לבנים

שורש נשמות ישראל הם האבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב (רמ''ע מפאנו מאמר מאה קשיטא סימן ל') לכן כל מה שעבר עליהם מהווה סימן לבניהם והם סללו את הדרך לדורות הבאים והיו כל חייהם בתפילות על בניהם וצאצאיהם עד ביאת גואל צדק. לפנינו כמה דברים שציינו המפרשים בנושא זה.

כבשן האש-אור כשדים

אברהם ניצל מכבשן האש בשעה שאנשי נמרוד זרקו אותו לתוכו, בזה הוא נתן לבניו אחריו לדורות עולם את כוח מסירות הנפש על קידוש השם (הרב חיים מולאז'ין), כמעשה חנה אשר שבעת בניה נהרגו על קידוש השם. כידוע היא אמרה לבנה האחרון, לך ותאמר לאביכם אברהם, בכך שעקדת בן, נסכת בי תעצומות נפש לעמוד בניסיון כה נורא. (הרב אשר וייס)

לך לך מארצך

הפלא הנגלה לעינינו בעת שאנו רואים יהודים בדורות האחרונים העוזבים את כל מה שהיה להם בארצות נכר וזוכים לעלות לארץ ישראל במסירות נפש, בא מכח עמידתו של אברהם אבינו בניסיון בעת שעזב את אביו ואימו ואת כל המוכר לו - ושם פעמיו לכיוון ארץ ישראל.

ניסיון לך לך

אמר הקדוש ברוך הוא: אתה יצאת מבית אביך בן 75 שנה, חייך אף גואל שאני מעמיד ממך יהיה בן 75 שנה כמנין "הדסה" שהייתה אסתר המלכה בת 75 כשאירע נס פורים והכל בכוחו ובזכותו של אברהם אבינו עליו השלום. (מדרש רבה לך לך לט, יג)

"ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם"

מדוע נעמד בשכם? א. להתפלל על בני יעקב שבעת שיבואו להילחם בשכם ינצחו (רש''י), ב. רמזו לו שבניו יכבשו מקום זה תחילה (רמב''ן) ג. ראה בנבואה ששכם יענו את דינה ובני יעקב יהרגו את אנשי המקום והתפלל עליהם שינצלו מהאויבים השוכנים בערים אשר סביבותיהם. (רד''ק)

אברהם בונה מזבח בין בית אל ובין העי

כי נתנבא ששם בעי עתידים להיכשל בניו בעוון עכן אשר מעל בחרם לאחר כיבוש יריחו והתפלל עליהם שם (רש''י), ומסופר שיהושע בן נון קרע שם שמלותיו ונפל על פניו ובכה עד הערב והעלה עפר על ראשו כדי להעלות זכותו של אברהם אבינו שבנה מזבח במקום ואמר "ואנכי עפר ואפר" (מדרש רבה לט, טז והגמרא בסנהדרין מד: אלולי תפילת אברהם במקום ההוא לא נשתייר משונאי של ישראל שריד ופליט), ובמלבי''ם כתב שראה גם ששם עתידים להתאסף ולעבוד את השם וללמוד אמונה, לכן הקריב שם קרבן.

"אלון מורה" – הראהו שם את הר גריזים ואת הר עיבל, שם עתידים לקבל שבועת התורה (רש''י) ואות לבניו שבהר עיבל יבנו את המזבח הראשון. (פנים יפות)

ניסיון לקיחת שרה

רבי טרפון אומר שאותו הלילה בו נלקחה שרה אמנו, ליל פסח היה והביא הקדוש ברוך הוא על פרעה ועל ביתו נגעים גדולים להודיע שכן הוא עתיד להכות את מצרים לעתיד לבוא. מאהבתו העזה אותה כתב לה פרעה בשטר כתובתה כל ממונו, בין בכסף בין בזהב ובין עבדים ובין קרקעות וכתב לה את ארץ גושן לארצה - לפיכך ישבו ישראל בארץ גושן השייכת לשרה אמנו. (פרקי דרבי אליעזר)

כשחזר אברהם ממצרים עלה דרך הנגב

כי שם יהיה חלק יהודה, והר המוריה בחלקו, שעתיד להעלות בנו עליו (רד"ק)

"ויפרדו איש מעל אחיו"

מדוע לאחר שנאמר שלוט נסע הוצרך הכתוב לומר שנפרדו? מרמז שנפרדו פרידה גדולה, שנאמר (דברים כג, ד) "לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה' עד עולם". (חזקוני)

השם הבטיח לאברהם את הארץ

דווקא אחרי שנפרד לוט ממנו, כדי שלא תהיה ללוט טענה שמגיע לו חלק בארץ. (חזקוני)

"קום התהלך בארץ לארכה ולרוחבה"

כדי שתהיה נוחה להיכבש על ידי בניך (בב''ק ק.) ותתקדש בהילוכך בה. (פנים יפות)

עשרה ניסיונות – כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם ובזכות עמידתו של אברהם בכל הניסיונות קיבלנו עשרת הדיברות.

ניסיון מלחמת המלכים

אברהם אבינו יצא ללחום עם ארבעה מלכים חזקים והכה אותם. היה זה בליל פסח, הוא הלילה בו עתיד הקדוש ברוך הוא להרוג את בכורי מצרים. אמר לו הקדוש ברוך הוא, אתה עשית הרג בשונאי עד חצי הלילה, חייך, אני אעשה הרג בשונאי בניך מחצי הלילה הזה עד הבוקר שנאמר (שמות יב) ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור.

"וירדוף עד דן"

מדוע עד דן? שראה אברהם ברוח הקודש שבניו יחטאו שם בעבודה זרה בזמן ירבעם מלך ישראל ולכן נחלש כוחו והפסיק לרדוף. (רש''י)

"שובי אל גברתך"

המלאך פונה להגר ואומר לה לחזור לבית אברהם - "והתעני תחת ידה", ורמז לה כי בני שרה ימשלו בזרעה לעולם. (רמב''ן)

"וקראת את שמו ישמעאל"

שעתיד ה' לשמוע נאקת ישראל ממה שעתידים לעשות להם בני ישמעאל. (פרקי דרבי אליעזר פל"ב)

והוא יהיה פרא אדם"

מורד בבני אדם (אונקלוס) בוזז נפשות (מדרש רבה) כל בני אדם כהפקר אצלו והוא הפקר בלב כל אדם. (עמק דבר)

"ידו בכל ויד כל בו"

אמר לה המלאך: ישמעאל יהיה לסטים וכולם יהיו שונאים אותו ומתגרים בו (רש''י) ובאונקלוס כתב שהוא יצטרך לכולם וכולם יצטרכו לו.

אברהם – ועם ישראל

ירידת אברהם למצרים: רבי פנחס בשם רבי הושעיא: רמז הקדוש ברוך הוא לאברהם, צא וכבוש את הדרך לבני בניך - סימן מסר לו: כל מה שאירע לך יארע לבניך, שמעשה אבות סימן לבנים:

אברהם — בני ישראל

“ויהי רעב בארץ וירד אברהם מצרימה” — ובני יעקב ירדו מפני הרעב

אברהם ירד לגור — ישראל ירדו לגור

אברהם קיבל מתנות — ישראל יצאו ברכוש גדול

אברהם, דחקו פרעה לצאת — ישראל דחקום המצרים לצאת

אברהם הלך לו למסעותיו — וישראל הלכו למסעות המדבר

מעניין הדבר שאנו מוצאים פסוקים תואמים:

“ויהי רעב בארץ” — "כי זה שנתיים הרעב בקרב הארץ" (בראשית מה, ו)

“וירד אברהם” — "וירדו אבותינו מצרימה" (במדבר כ, טו)

“לגור שם” — "לגור בארץ באנו" (בראשית מז, ד),

“כי כבד הרעב בארץ כנען” — "והרעב כבד בארץ" (שם מג, א).

“ויהי כאשר הקריב” — "ופרעה הקריב" (שמות יד, י),

“והרגו אותי ואותך יחיו” — "כל הבן הילוד היאורה תשליכהו" (שם א, כב),

“ויהי כבוא אברם מצרימה” — “אלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה”

“ואברהם כבד מאוד במקנה” — "ויוציאם בכסף וזהב" (תהילים קה, לז),

“ויצו עליו פרעה” — "ותחזק מצרים על העם" (שמות יב, לג)

“וילך למסעיו” — "אלה מסעי בני ישראל" (במדבר לג, א) (מדרש רבה מ)