ויקרא ט, כב

ויברכם. ברכת כהנים יברכך, יאר, ישא:

וירד. מעל המזבח:

וַאֲרֵם אַהֲרֹן יָת יְדוֹהִי עַל עַמָא וּבָרֵכִנוּן וּנְחַת מִלְמֶעְבַּד חַטָאתָא וַעֲלָתָא וְנִכְסַת קוּדְשַׁיָא

וּפְרַס אַהֲרן יַת יְדוֹי לָקֳבֵיל עַמָא וּבָרֵיכִינוּן וּנְחַת מִן מַדְבְּחָא בְּחֶדְוָוא מִן דְפָסַק לְמֶעֱבַּד חַטָאתָא וְעָלָתָא וְנִכְסַת קוּדְשַׁיָא

וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם ברכת כהנים יברכך יאר ישא לשון רש"י (רש"י על ויקרא ט׳:כ״ב) ואם כן תהיה פרשת דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו את בני ישראל שבחומש הפקודים (במדבר ו כג) מוקדמת לזה ואולי כן הוא כי סמוכה למה שנאמר שם (ז א) ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן ויתכן לומר כי אהרן פרש כפיו השמים וברך את העם כאשר עשה שלמה שנאמר (מלכים א ח כב) ויעמד שלמה לפני מזבח ה' ויפרוש כפיו השמים ושם (ויקרא ט׳:נ״ה) נאמר ויעמד ויברך את כל קהל ישראל קול גדול לאמר ולפיכך לא הזכיר הכתוב שצוה אותו משה לעשות כן ובברייתא של פרשת מלואים בת"כ (ריש פרשת שמיני ל) ראיתי ויברכם זו ברכה סתומה שאי אתה יודעה חזר הכתוב ופירש להלן יברכך ה' וישמרך יאר ה' פניו אליך ויחנך ישא ה' פניו אליך וגו' ועדיין יש לי לומר שכך אמרו ברכה זו שברך אהרן את העם מעצמו סתומה היא ולא פירש לנו הכתוב מה היא אבל ברכה שנצטוו הכהנים לדורות נתפרשה והיא שוה בכל הכהנים לעולם או שהם סבורים שכאן צוה אותו בנשיאות כפים ליום זה ולהלן נתנה ברכה זו לו ולבניו לדורות:

וישא אהרן את ידיו אל העם. אל נכחם וקדמוננו העתיקו מכאן צורת נשיאות כפים:

וירד. כאשר הראיתיך רבים וכבר ירד מעשות חטאת העם ועולתם והשלמים:

וטעם וירד. בעבור המזבח שהיה שלש אמות קומתו ואחר כן באו משה ואהרן אל אהל מועד ויתכן שבאו להתפלל על האש שתצא ובצאתם ברכו שניהם את העם:

וישא אהרן את ידיו זכה במתנות כהונה:

ויברכם ג' ברכות כנגד ג' מיני קרבנות ברכה א' כנגד חטאת וישמרך מן החטא שנאמר רגלי חסידיו ישמור. יאר כנגד עולה שנאמר בעלותך לראות. שלום כנגד שלמים:

וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם. שעור אל העם, לצורך העם ולתועלתם. וי"א בכאן כי אהרן היה נושא את ידו ומרמז בהן את העם לכאן ולכאן כשם שהם נוהגים על אומתם בתנועת יד ימינם, והביאו ראיה ממאמר רז"ל, ידיו, ידו כתיב, ותשובתנו להם לסכור פיהם הדובר עתק, כי ידיו קרי, ושתי הידים היה מרים, והנה טענתם בטלה בתנועת יד אחת הוא הימין. ומה שאמרו רז"ל ידו כתיב, לפי שהיה הימין יותר נכבד מן השמאל לענין נסתר, נגלה אצל היחידים, וע"כ אמרו מקבלי האמת ידו כתיב, ואז תתקיים המקרא והמסורה ידיו ידו. וכן תמצא בנשיאת כפים שעשה משה שהזכיר שם הכתוב ידיו וידו, (שמות י״ז:י״א) והיה כאשר ירים משה ידו, ויהי ידיו אמונה, ולא הזכיר השמים, כי אין צריך, שהרי בידוע כי ההרמה לשמים היתה, והוא הדין בלשון וישא. ואם היה כדברי בעלי הדין כי אהרן היה פורש את ידיו כלפי העם והיה מברכם, היה ראוי לומר וישלח אהרן את ידיו אל העם, כי כן דרך האב כשרוצה לברך את בנו לשום ידו על ראשו, כדרך שעשה יעקב אל יוסף שכתוב (בראשית מ״ח:י״ד) וישלח ישראל את ימינו, אבל אמר וישא להורות כי היו ידיו זקופות למעלה, כלשון הכתוב הנאמר בשלמה (מלכים א ח׳:נ״ד) ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה' את כל התפלה והתחנה הזאת וכפיו פרושות השמים, ויעמוד ויברך את כל קהל ישראל, באר הכתוב כי היו ידיו זקופות למעלה וברך את ישראל.

וישא אהרן וגו׳ מקרא זה מסורס וירד אהרן מעשות החטאת והעולה והשלמים וישא את ידו אל העם ויברכם.

וירד מעשת החטאת מהקטיר אמורי חטאת.

וישא אהרן את ידו אל העם ויברכם. שנתחנך אף בברכת כהנים:

וישא אהרן וגו׳. בתורת כהנים פרשה כ״ט אמרו: מקרא מסרס, ראוי לומר ״וירד מעשות״ וגו׳ ״וישא אהרן״ וגו׳, שבירידתו נשא כפיו וכו׳. וצריך לדעת למה ידבר הכתוב בדרך זה ולא בדרך הישר. ואולי כי בראותו אהרן שלא ירדה שכינה, חשב אולי כי עדין חסר כפרתו על מעשה העגל שבאמצעותו הביא קללה על שונאי ישראל, ולזה ״וישא וגו׳ ויברך״ וגו׳, ובזה ירד מעשות תשלומי החטאת וכו׳. ואולי כי גם ברכת ישראל, לצד שהיא כפרת חטאו של אהרן, תוכלל בכלל החטאת, כי גם לה יתיחס שם חטאת. ואמרו וירד, אולי כי הוא לשון ירידה כי הוכר לו פחיתותו, לצד שראה שגמר מעשות הכל ולא ירדה שכינה. ותמצא שאמרו זכרונם לברכה בתורת כהנים פרשה י״ט שצעק אהרן לפני משה שאמר לו ליקרב למזבח ובא לידי בושה וכו׳, ונכנס משה עמו ובקשו רחמים וירדה שכינה.

וירד מעשות וגו׳. ידוע הברייתא בת״כ ה״ז מקרא מסורס. דעבודה קודמת לב״כ. וכן הוא בגמ׳ סוטה דל״ח אבל מכ״מ אין המקרא יוצא מ״פ. דלפי הדרש אחר וירד מעשות וגו׳ היינו אחר הקטרה ק׳ שהוא לגמרי מיותר שהרי כבר כתיב ויקטר בכל הקרבנות. ותו אמאי לא כתיב ג״כ מעשות המנחה. אלא כך הענין. שאהרן העלה הכל על המזבח. ועדיין לא בא האש. והיו מונחים צבורים זע״ז. ופי׳ ויקטר הוא כמש״כ רשב״ם ששם אותם עה״מ ובבוא אש של מעלה אח״כ נקטר. וכשירד מן הקטרה חזר ועלה בשביל ב״כ. ולפי הפשט עוד לא נצטוה כלל ע״ז שהרי לא כתיב שבניו ג״כ עלו לדוכן כפי הצווי. אלא אהרן מעצמו נתעורר לעלות במקום גבוה מן העם כולו ולברך אותם ומש״ה עלה על המזבח ובשביל שאין כבוד המזבח לעלות בחנם לגמרי שלא לצורך עבודה ע״כ תיקן האימורים ואברי עולה שהיו צבורים זע״ז. והיינו כדאי׳ מעין זה ביומא די״ב לובש שמונה ומהפך בצינורא. וזה נקרא עבודה. וכן כאן תיקן קצת הנחת הנתחים. שהחטאת מונח למטה היינו חטאת אהרן כמש״כ לעיל י׳. ואח״כ העולה למעלה והשלמים למעלה. משא״כ המנחה לא היה צריך תיקון זהו פשוטו של מקרא. אלא שדרך הגמ׳ לפרש המקרא גם לדורות מש״ה היפך הסדר. וכיב״ז פי׳ הגר״א ז״ל בפ׳ אחרי בסדר הפ׳ שעפ״י הגמ׳ כתיב שלא כסדר:

פ ואם תאמר מה צריך רש"י לנקוט יברכך יאר ישא כיון שנקט ברכת כהנים ודאי הוא יברכך יאר ישא ויש לומר שאל תיקשי מנא ליה דברכם בברכת כהנים כלל דילמא בברכה אחרת כמו ברכת שלמה שנאמר בו ויפרוש כפיו וגו' לכך נקט יברכך יאר ישא רוצה לומר משום מה ברכם משום שהקריבו חטאת ועולה ושלמים שאלו נרמזים בו ע"ש:

צ (נחלת יעקב) לא שירד ממקום נשיאת כפים ולפי זה יהיה הכתוב מהופך ואפשר לפרש וירד שכבר ירד ועיין במה שכתבתי בפרשת שמות בפסוק וישב ארצה מצרים ויקח משה את מטה האלהים בידו וכן אמרו בתורת כהנים וזה לשונם הרי זה מקרא מסורס ואין ראוי לומר אלא וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים וישא אהרן את ידיו ויברכם וגו' עיין שם וכן אמרו במגילה דף י"ח: