ויקרא ט, כא

וְיָת חֶדְוָתָא וְיָת שׁוֹקָא דְיַמִינָא אֲרֵים אַהֲרֹן אֲרָמָא קֳדָם יְיָ כְּמָא דִי פַקִיד מֹשֶׁה

וְיַת חֶדְוָותָא וְיַת שׁוֹקָא דְיַמִינָא אָרֵים אַהֲרן אֲרָמָא קֳדָם יְיָ הֵיכְמָא דְפַקֵיד משֶׁה

ואת החזות. חזה השור גם חזה האיל:

ואת שוק הימין. מזה ומזה ושוק סמוך אל הפאה או הצד:

תנופה וסמיך ליה וישא ידיו שהנושא כפיו צריך להניף בידיו:

ואת החזות ואת שוק הימין הניף וגו׳ כאשר צוה משה. בשביל שעד כה לא נזכר תנופה בשוק כלל זולת באיל המלואים של שבעה ימי המלואים שהיה משונה משארי שלמים במה שהוא היה עם החלבים ולא החזה אבל בשלמים לא נזכר בפרשה ויקרא צו רק תנופת החזה מש״ה פירש הכתוב כאשר צוה משה. משה אמר לאהרן שכך הדין. ולהלן היה הדבור מפורש שוק התרומה וגו׳ להניף תנופה. אבל זה היה הדבור אחר מיתת נו״א. והנה מן הדין תנופה לפני הקטרה. החזה והשוק יחד עם החלבים. וכאן כתיב תחלה ויקטר החלבים. ואח״כ ואת החזות וגו׳ הניף אהרן וגו׳. נראה שלא הניף אהרן כאן השוק עם החלבים. משום שלא אמר משה בשם ה׳ דשוק טעון ג״כ תנופה. וכסבור אהרן שמשה מפי עצמו צוה כך. [וכיב״ז פי׳ ברבה במדבר ד׳ מקרא מ״ד] ע״כ הניף אהרן השוק עם החזות אחר הקטרת החלבים. ומש״ה כתיב ואת שוק הימין ולא כתיב שוקי הימין כמו ואת החזות. ללמדנו כי לא עשה כדין תנופת החלבים עם החזה. אשר כל קרבן בפ״ע. חלבו עם חזהו. וכך הוא הדין שיהא עם שוק של אותו הקרבן. אבל כאן הניף אהרן השוק עם השני החזות. והוא משום שסבור היה שאין בשוק דין תנופה. ובזה יבואר הא דתניא בת״כ ע״ז המקרא להגיד גדולת אהרן וגדולת בניו שבשעה קלה למדו שבע עבודות שחיטה וקבלה כו׳. ולכאורה תמוה האיך למדו מזה המקרא כך. אלא כמש״כ דלהכי פי׳ הכתוב דאהרן עשה שלא כדין בתנופת השוק משום שהיה אצלו חידוש וכסבור שמשה מפי עצמו אמר כך. עד שהגיע למאמר משה בפי׳ להלן י׳ ט״ו ע״ש. מזה למדנו דשארי עבודות עשו הכל כדין: