פרשת צו · ויקרא פרק ח פסוק כג
ויקרא ח, כג
וַיִּשְׁחָט וַיִּקַּח מֹשֶׁה מִדָּמוֹ וַיִּתֵּן עַל־תְּנוּךְ אֹזֶן־אַהֲרֹן הַיְמָנִית וְעַל־בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל־בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית׃
גימטריה של הפסוק כולו: 4,378 · 18 מילים
מפרשים על הפסוק
מקראות גדולות לפרק ח6 מפרשים: תרגום אונקלוס · תרגום יונתן · אבן עזרא · רבנו בחיי · תולדות יצחק · העמק דבר
תרגום אונקלוס לויקרא ח, כג
וּנְכֵס וּנְסִיב מֹשֶׁה מִן דְמָא וִיהַב עַל רוּם אוּדְנָא דְאַהֲרֹן דְיַמִינָא וְעַל אִלְיוֹן יְדֵהּ דְיַמִינָא וְעַל אִלְיוֹן רַגְלֵהּ דְיַמִינָא
תרגום יונתן לויקרא ח, כג
וּנְכֵיס יַת דִיכְרָא וּנְסֵיב משֶׁה מִן אַדְמֵיהּ וִיהַב עַל חַסְחוֹס אוּדְנָא דְאַהֲרן דְהוּא גְדֵירָא דִמְצִיעָאָה דְאוֹדַן יְמִינָא וְעַל פּוּרְקָא מִיצְעָא דְיַדֵיהֶן דְיַמִינָא וְעַל פּוּרְקָא מְצִיעָאָה דְרִגְלֵיהּ יְמִינָא
אבן עזרא על ויקרא ח, כג
הימנית. כמו הפנימית. וטעם על תנוך בהן. בפרשה זאת תהיה והנה הדם יכפר על נפש אהרן וכן כי הדם הוא בנפש יכפר וטעמו בנפש שיש בו לכפר והנה נפש תחת נפש וקרוב מזה הטעם ותגע לרגליו:
רבנו בחיי על ויקרא ח, כג
ויתן על תנוך אזן אהרן הימנית ועל בהן ידו הימנית ועל בהן רגלו הימנית. יראה לי בסדור אברים הללו, כי מפני שנחלק המציאות לשלשה חלקים עולם המלאכים ועולם הגלגלים והעולם השפל, ונצטוה משה על המשכן הכולל חלקי המציאות הזה, לפנים מן הפרוכת כנגד עולם המלאכים, מחוץ לפרוכת שהוא אהל מועד כנגד עולם הגלגלים, חצר המשכן כנגד עולם השפל, על כן הוצרך המשכן הזה להיות שם אחד מכיר את בוראו מיוחד לעבוד עבודת הש"י והוא הכהן הגדול, ושיהיה ג"כ כולל בגופו ובתכונת צורתו שלשה חלקים אלו, וזו היא צורת אדם שהוא עולם קטן, ובו עולם הדבור והוא הראש כנגד עולם המלאכים, ועולם החיות זהו מן החזה ועד מתניו כי באמצעות גופו הוא הלב שהוא בעל התנועה כנגד עולם הגלגלים, ועולם הטבע ממתניו ולמטה כנגד העולם השפל, ולפי שהקרבנות הם קיום העולם, ושהוא נחלק לשלשה חלקים אלו, הוצרך משה רבינו ע"ה לתת מן הדם שהוא כפרת הנפש בשלשה אברים הללו מן הגוף שהן שלשת חלקי הגוף של הכהן המכפר, וזהו שאמר על תנוך אזן אהרן הימנית זהו עולם הדבור, כי אבר האזן בראש, ועל בהן ידו הימנית, זהו אמצעית הגוף, הוא עולם החיות, ועל בהן רגלו הימנית, זהו עולם הטבע.
ודע כי הבהן שהוא לשון התורה נקרא בלשון חכמים גודל, שהוא העב מכלם. ויש שפירשו כי העב מכולם נקרא זרת, והקטן שבכולם נקרא גודל, וכך סדור חמשה אצבעות היד בשמותיהן, והם אצבע אמה קמיצה גודל זרת, והראשון והוא העב נקרא זרת לפי שבו נשלם הזרת כשמודד בזרתות, והשני לו נקרא אצבע וזהו וטבל הכהן אצבעו מן הדם, שלישי לו נקרא אמה והוא האמצעי וארוך מכולן ואמת הזרוע נשלמה בו, רביעי לו נקרא קמיצה, וזהו (ויקרא ב) וקמץ משם מלא קמצו, חמישי לו נקרא גודל והוא הקטן שבכולן והוא סוף האצבעות ולכך נקרא גודל מלשון גדילים שהן חוטים בסוף הכנף.
אמנם בתחלת כתובות (ה) אמרו, זו אצבע זו זרת זו קמיצה זו אמה זו גודל. ופירוש רש"י ז"ל שם, זו זרת מן הקטנה מודדים זרת של חשן. זו קמיצה, מאצבע שאצל לקטנה מתחילים לקמוץ חופה שלש אצבעותיו על פס ידו הקמיצה האמה והאצבע וקומץ, זו אמה, גדולה אמת בנין ואמת כלים. זו אצבע, להזות דכתיב באצבעו. זו גודל, לבהן יד דאהרן, וכל אחד מהם יש בו צורך ואף בצרכי גבוה, עכ"ל הרב ז"ל.
וחכמי הטבע כתבו בספריהם כי כשם שכל אבר ואבר מאברי הגוף נברא לתועלת מיוחד בגוף, ויש ברובן שבכל אחד ואחד כלול שתים שלש תועליות ואין בו דבר לבטלה, כך חמש אצבעות שביד כל אחד ואחד מהם נברא לתועלת מיוחד, והוא כי כל אחד מהאצבעות הוא משרת לחוש אחד מחמשה חושים שבאדם שהם עיקר האדם, ובהם מתגלים כחות הנפש, הראשון משרת לקנוח הפה והוא שבו חוש הטעם, והשני תוך הנחירים שבו חוש הריח, והשלישי לחוש המשוש למשש בכל חלקי הגוף ולפיכך הוא ארוך מכולן, והרביעי לקנח העין, והחמישי לקנח האזן, והקב"ה ברא בגוף האדם חמשה חושים ומסר להם חמשה משרתים שהן האצבעות, וזהו שלמות הטבע, כי אין הטבע עושה דבר לבטלה ואנו רואין כי כל אחד ואחד מהאצבעות הולך לחוש שלו תמיד שלא בכוונה, יתברך ויתעלה היוצר, יוצר בראשית אשר יצר את האדם בחכמה.
תולדות יצחק על ויקרא ח, כג
ויקח משה מדמו ויתן על תנוך אוזן אהרן הימנית ועל בוהן ידו הימנית ועל בוהן רגלו הימנית. הטעם שנתן הדם באלו האיברים יש אומרים לפי שהמשכן כולל צורתו שלשה עולמות כנגד עולם המלאכים לפנים מן הפרוכת. וכנגד עולם הגלגלים מחוץ לפרוכת שהוא אהל מועד. וכנגד זה העולם חצר המשכן. וזה גם כן באדם הראש כנגד עולם המלאכים. והלב כנגד הגלגלים שהוא בעל התנועה. וממתניו ולמטה כנגד העולם השפל. וצריך שיהיה במשכן אדם המכיר כל זה והוא הכהן הגדול ולכן נתן הדם שהוא כפרת הנפש בג' איברים הללו של הכהן המכפר. על תנוך אוזן אהרן הימנית שהאוזן בראש ועל בוהן ידו שהוא אמצע הגוף. ועל בוהן רגלו שהוא סוף הגוף. ונוכל לומר שנתינת הדם על תנוך אזנו לפי שיזכור וידקדק מה ששמע מהמצות שנצטוה בעבודת בהמ"ק ועל בוהן ידו שידקדק בעבודת בהמ"ק מה שיעשה איך יעשה ועל בוהן רגלו לזרז אותו שלא ילך ולא יכנס במקום שמצווה שלא יכנס בעת בלתי ראוי וגם אז בהכנעה שנאמר ואל יבא בכל עת אל הקדש וכתיב שמור רגלך באשר תלך אל בית האלהים. וחכמי הטבע כתבו כי כל אחד מהאצבעות משרת לחוש מחמשה חושים הראשון והוא גודל משרת לקנוח הפה והוא שבו חוש הטעם. והשני תוך הנחירים שבו חוש הריח. והשלישי לחוש המשוש למשש בכל חלקי הגוף ולפיכך הוא ארוך מכולן. והרביעי לקנח העין. והחמישי לקנח האוזן. והקב"ה ברא באדם חמשה חושים ומסר להם חמשה משרתים וזהו שלימותו יתברך כי אינו עושה דבר לבטלה ואנו רואין כי כל אחד ואחד מהאצבעות הולך לחוש שלו תמיד שלא בכוונה יתברך השם אשר יצר את האדם בחכמה. אבל רז"ל בכתובות אמרו שכל האצבעות נבראו לעבוד את ה' כל אחד מהם עבודה מיוחדת בענין קדושה שאמרו שם זו זרת זו קמיצה זו אמה זו אצבע זו גודל ואין צורך עתה להאריך בפירושו. ולפי שהארכתי בסדר ויקרא בענין הקרבנות וטעמיהן וזאת הפרשה מדברת בענין הקרבנות לא הארכתי בפי' זאת הפרשה ויעויין משם:
העמק דבר על ויקרא ח, כג
ועל בהן ידו וגו׳. כבר נתבאר בפ׳ תצוה שהיה בזה שנוי מלשון הצואה ונתבאר ג״כ טעם השנוי. משום הכי כתיב בסוף הענין כאשר צוה וגו׳:
מילה במילה
| מילה | מילת הבסיס | שורש | גימטריה |
|---|---|---|---|
| וַיִּשְׁחָט | שָׁחַט שם עצם | ש-ח-ט | 333 |
| וַיִּקַּח | לָקַח פועל | ל-ק-ח | 124 |
| מֹשֶׁה | מֹשֶׁה שם פרטי | מ-ש-ה | 345 |
| מִדָּמוֹ | דָּם שם עצם | 90 | |
| וַיִּתֵּן | נָתַן פועל | נ-ת-ן | 466 |
| עַל | עַל מילת יחס | ע-ל-ל | 100 |
| תְּנוּךְ | תְּנוּךְ שם עצם | ת-נ-ך | 476 |
| אֹזֶן | אֹזֶן שם עצם | א-ז-ן | 58 |
| אַהֲרֹן | אַהֲרוֹן שם פרטי | 256 | |
| הַיְמָנִית | יְמָנִי שם תואר | י-מ-ן | 515 |
| וְעַל | עַל מילת יחס | ע-ל-ל | 106 |
| בֹּהֶן | בֹּהֶן שם עצם | ב-ה-ן | 57 |
| יָדוֹ | יָד שם עצם | 20 | |
| הַיְמָנִית | יְמָנִי שם תואר | י-מ-ן | 515 |
| וְעַל | עַל מילת יחס | ע-ל-ל | 106 |
| בֹּהֶן | בֹּהֶן שם עצם | ב-ה-ן | 57 |
| רַגְלוֹ | רֶגֶל שם עצם | ר-ג-ל | 239 |
| הַיְמָנִית | יְמָנִי שם תואר | י-מ-ן | 515 |
מקורות הנוסח של הפירושים
- תרגום אונקלוס: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Onkelos Leviticus – Onkelos Leviticus (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
- תרגום יונתן: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Targum Jonathan on Leviticus – Targum Jonathan on Leviticus (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
- אבן עזרא: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Ibn Ezra on Leviticus – ובלכתך בדרך (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
- רבנו בחיי: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Rabbeinu Bahya – Midrash Rabbeinu Bachya [ben Asher]. Warsaw, 1878 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
- תולדות יצחק: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Toledot Yitzchak on Torah – תולדות יצחק, וורשא תרל"ז (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
- העמק דבר: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Haamek Davar on Leviticus – ספר תורת אלוהים, וילנא 1879 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
נוסח המקרא: כתב יד לנינגרד (Westminster Leningrad Codex, נחלת הכלל). חלוקת המילים לשורשים: Open Scriptures Hebrew Bible (CC BY 4.0). הטעמים הושמטו לנוחות הקריאה.